גורה נגועה בכלבת חיה חודש בבית משפחה בשרון

בזמן שהילדים ליטפו וחיבקו – הנגיף הקטלני כבר היה שם; במקביל אותרו פגרי תנים בהוד השרון והחקירה התרחבה

גורה נגועה בכלבת חיה חודש בבית משפחה בשרון
גורה נגועה בכלבת חיה חודש בבית משפחה בשרון
מודעות

כך חדרה הכלבת אל סלון משפחתי בשרון: בני משפחה שאימצו גורת כלבים נחרדו לגלות, לאחר כחודש שבו טיפלו בה ושהו במחיצתה, כי היא נגועה בכלבת. משרד החקלאות, משרד הבריאות ועיריית כפר סבא פתחו בחקירה מעמיקה כדי לאתר את כל בני האדם ובעלי החיים ששהו בקרבתה. במקביל, בהוד השרון התגלו פגרי תנים שנשלחו לבדיקה כדי לברר את סיבת מותם.
ד"ר שרה לוין, וטרינרית בעיריית כפר סבא, מתארת מצב שבו כולנו חייבים להיזהר: לאמץ כלבים רק ממקומות אחראיים שבהם מתבצעות בדיקות וחיסונים לכל בעל חיים. בנוסף, היא קוראת לכל מי שמחזיק כלב לחסנו.

גורת כלבים חמודה שאומצה על ידי משפחה מכפר סבא הפכה בתוך שבועות לסיוט בריאותי ולתזכורת כואבת – הכלבת לא נעלמה. בראיון מיוחד מסבירה ד"ר שרה לוין, שנמצאת בתפקיד 19 שנים במחלקה הווטרינרית של עיריית כפר סבא (המשרתת גם את רעננה), כיצד התגלה המקרה, איך מתנהלת חקירה סביב חשיפה לנגיף קטלני, ולמה אסור לוותר על חיסון – גם אם נדמה שהסכנה רחוקה.

הלם קלאב

מה קרה במקרה של הגורה שאומצה?
"משפחה ממש מהממת אימצה גורה. מישהו הביא גור בקרטון, אמר שמצא אותה ומחפש לה בית. המשפחה רצתה לעשות משהו טוב לילדים ולקחה אותה לווטרינר כבר ביום הראשון כדי לבדוק שהיא בריאה. הם נהגו באחריות. הגורה הייתה אצלם כמעט חודש, ואז התחילה להיות חולה ולפתח סימנים של כלבת".

איזה סימנים? מה הם סיפרו לך?
"יש כמה תצורות למחלה. הצורה הקלאסית היא כלב אגרסיבי, תוקפן, עם הרבה ריר וקצף סביב הפה. אבל יש גם צורה אחרת. היא הייתה אפתית – חלשה מאוד, לא רצתה לאכול או לשתות. בעצם, היא לא הייתה יכולה. חשוב להבין: הכלבת משפיעה על מערכת העצבים, במיוחד על העצבים של הפה והבליעה. לכן יש ריר וקצף – הם לא מצליחים לבלוע".

כיצד טיפלתם בנושא?
"הם הביאו אותה לווטרינר בשל חשד למחלות אחרות. הגורה נשלחה לבית חולים של רופאים מומחים. אפילו רופא פה ולסת בדק אותה כי היא לא הצליחה לאכול. כשהגיעה לנוירולוג – הוא אבחן אותה כחולה בכלבת. היא הורדמה, מאחר שאי אפשר לבדוק כלבת בבעל חיים חי – זו בדיקת מוח לאחר המוות. מאחר שזו מחלה קטלנית, גם לבעלי חיים וגם לבני אדם, לא לוקחים סיכון – והבדיקה אכן יצאה חיובית".

ומה קרה מהרגע שקיבלתם תשובה חיובית?
"שם מתחיל הסיוט. צריך למצוא כל מי שהיה במגע עם הגורה – אנשים, בעלי חיים, חברים שבאו עם הכלבים שלהם. מי שניהל את החקירה היו משרד החקלאות ומשרד הבריאות, בשיתוף עיריית כפר סבא ואנחנו כמחלקה הווטרינרית. כולם עבדו יחד. הסתכלו במצלמות מחוץ למרפאה, כי ידעו שאנשים נכנסו ויצאו. זו הייתה חקירה מצוינת כדי לאתר את כל החשופים".

כיצד המחלה מועברת אם האדם או כלב אחר לא ננשכו על ידי החיה הנגועה?
"הדרך היעילה ביותר להדבקה היא נשיכה, כי הווירוס נמצא בהפרשות הרוק. אבל גם מגע של רוק עם פצע פתוח יכול להדביק. אם שני כלבים שותים מאותה קערת מים, ואם רוק מגיע לפצע – זו אפשרות. לא לוקחים צ'אנסים".

ד"ר שרה לוין

אז גם קערות מים משותפות בגינה ובמרכזים קהילתיים הן סיכון?
"כן. מעבר לכלבת, יש שם גם חיידקים. זה חכם לא לתת לכלב לשתות מקערות ציבוריות".

המשפחה פעלה נכון. איפה הטעות?
"לא הייתה טעות. הם היו תמימים. אבל חייבים לשאול שאלות לפני אימוץ: מכירים את האמא? יש היסטוריית חיסונים? מאיפה הכלב הגיע? לאמץ ממישהו לא מוכר בלי רקע – זה מסוכן. לאחרונה יש לא מעט מקרים בארץ, כולל כלבים שמועברים במהירות דרך עמותות בלי שהייתה תקופת שהייה מספקת".

אז מה הפתרון? לאנשים שמעוניינים לאמץ?
"לאמץ ממקום מסודר שיודע את הרקע. אצלנו בכלבייה, גם כשמגיע כלב בלי שבב ובלי היסטוריה – אנחנו מחזיקים אותו פרק זמן, מחסנים ודואגים למסור רק כלבים בריאים".

במקביל למקרה של הגורה אותרו שלושה פגרי תנים בהוד השרון. החשד הוא לכלבת או להרעלה. איך מתמודדים עם תנים שמסתובבים בשכונות?
"קודם כול, לא לטייל בלי רצועה. יש גם רצועות ארוכות שנותנות חופש עם שליטה. בנוסף, בהרבה ערים מפזרים חיסונים אוראליים לכלבת בשטחים שבהם יש תנים ושועלים".

מה זה חיסון אוראלי?
"פיתיונות שמכילים תרכיב חיסון. אנחנו מקבלים קריאות על להקות, מגיעים ומפזרים באזורים האלה. בנוסף, חשוב מאוד שהפחים יהיו סגורים. לא לזרוק אוכל ברחוב. מאכילי חתולים צריכים להיזהר לא להשאיר מזון שמושך תנים לאזורי מגורים".

יש כאן גם שאלה מוסרית – אנחנו בונים בשטח שלהם, מצמצמים להם את אזורי המחיה
"נכון. הטריטוריה שלהם מצטמצמת. זו בעיה בינלאומית. רשות הטבע והגנים מנסים למצוא פתרונות, אבל בכל מקום שבונים – החיות נדחקות".

מה גורם להתפרצות הנוכחית? פעם זה היה נדיר למצוא בעל חיים נגוע בכלבת
"בישראל יש מדיניות ברורה וחיסוני חובה. המחלקות הווטרינריות עוקבות אחרי כלבים ודואגות לחיסונים. אנחנו גם מחסנים חתולי רחוב ומפזרים חיסונים לחיות בר. אבל באזורים סמוכים פחות מקפידים. בירדן, בסוריה ובעזה לא מחסנים באותה רמה. הגבולות פתוחים יותר, וחיות נעות ביניהם".

מי שמחסן – יכול להיות רגוע?
"החיסון בהחלט עוזר. חייבים להקפיד. אני שומעת אנשים שאומרים שלא צריך ושזו טעות. זו מחלה שהורגת. אדם מת לפני כמה חודשים מכלבת כי הכלב שלו לא היה מחוסן ונשך אותו. זה משהו שאפשר למנוע".

אם אדם ננשך מחיה נגועה – זה גזר דין מוות?
"לא, אם מקבלים טיפול מיידי. הולכים מיד למיון או ללשכת הבריאות ומתחילים סדרת חיסונים. מי שלא עשה את זה – מסתכן".

יש בעלי כלבים שחוששים מהחיסון עצמו. היו שמועות על חיסון שגרם לתגובות קשות
"הייתה סערה לפני כמה שנים סביב חיסון חדש. נעשתה חקירה ולא נמצאה עלייה בתגובות חריגות לעומת חיסונים אחרים. הוא היה בשימוש באירופה ובארה"ב ונחשב בטוח. לפעמים נוצרת סערה בגלל חוסר היכרות. גם מי שלא אוהב להעמיס חומרים – על חיסון כלבת לא הייתי מוותרת".

לסיום, הצלחתם לאתר את כל מי שנחשף לגורה?
"היו הרבה אנשים במגע. נעשתה עבודה יסודית מאוד. משרד הבריאות ומשרד החקלאות פעלו במשותף, יחד עם העירייה והמחלקה הווטרינרית. זה היה שיתוף פעולה מלא".

כתבות קשורות

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן