דחיית עתירת הביזיון של ראובן חן
עתירתו של חבר המועצה ראובן חן עסקה בטענה לביזיון בית המשפט מצד עיריית כפר סבא. לטענתו, העירייה לא קיימה התחייבות שניתנה בפני בית המשפט העליון בנוגע לתיקון תקנון אגודת מפעל המים. חן טען שאסיפת המורשים של העירייה, המהווה גם את האסיפה הכללית של מפעל המים, לא פעלה בהתאם למתווה שהוצע על ידי רשמת האגודות השיתופיות, ובכך הפרה את החלטת בית המשפט.
בית המשפט, מצידו, דחה את העתירה, תוך שהוא מציין שההליך המקורי מוצה וכי לחן פתוחה הדרך לנקוט בהליכים אחרים. החלטה זו מעלה מספר נקודות לדיון. ראשית, היא מעידה על כך שבית המשפט לא מצא בסיס לטענת הביזיון, וקבע כי "המשיבה 4 (אספת המורשים מועצת עיריית כפר סבא) קיבלה, בסופו של דבר, החלטה בהתאם להתחייבותה שנזכרה בפסק הדין." יש לציין כי הסאגה סביב מפעל המים אינה חדשה, ומעורבים בה גורמים פוליטיים שונים בעיר. מאבקי הכוח סביב השליטה במפעל המים, שהוא גוף בעל חשיבות כלכלית רבה, הובילו להתערבות משפטית חוזרת ונשנית, ולבזבוז משאבים ציבוריים.
התחייבות העירייה לשינוי תקנון מפעל המים והשתלשלות האירועים
ההתחייבות לתיקון התקנון ניתנה במסגרת דיון בבג"ץ 8851/21, שם התחייבה העירייה לקבל החלטה בנוגע לתיקון התקנון בתוך 90 יום. התחייבות זו התבססה על מתווה שהוצע על ידי רשמת האגודות השיתופיות, שמטרתו הייתה להבטיח ניהול תקין ושקוף של מפעל המים.
אולם, חלפו 90 יום, והתקנון לא תוקן. ראובן חן הגיש בקשה למתן צו על תנאי, אך בית המשפט קבע כי העתירה מיצתה את עצמה וכי עליו לנקוט בהליכים מתאימים לאכיפת ההתחייבות. בספטמבר 2024, התקיימה אסיפת מורשים שדנה בנושא, אך ההצעה שהועלתה לא תאמה את המתווה המקורי. חן טען שאסיפת המורשים דחתה את ההצעה בהתחייבותה לבית המשפט, מה שהוביל אותו להגשת עתירת הביזיון.
בית המשפט דחה את טענותיו וקבע כי "הליך לפי סעיף 6 לפקודה הוא הליך צופה פני עתיד; כפי שנקבע בעבר על ידי בית משפט זה "תכלית הקנס או המאסר היא לכוף אדם לציות בעתיד לצו שניתן על-ידי בית-המשפט בעבר. אכן, סעיף 6)1( לפקודה אינו קובע עונש על הפרת הצו השיפוטי, והטלת הקנס או המאסר לפיו מטרתה היחידה הינה לכוף אדם לציית בעתיד לכל צו שניתן"

השלכות כלכליות ופוליטיות: מי ישלם את המחיר?
דחיית העתירה של ראובן חן, אינה סוף פסוק. ההתדיינות המשפטית המתמשכת סביב מפעל המים גובה מחיר כלכלי כבד מהציבור. עלויות משפטיות, שכר טרחה לעורכי דין, ובזבוז זמן שיפוטי – כל אלה מוטלים על כתפי משלמי המסים. בנוסף, הסאגה המשפטית פוגעת באמון הציבור בשלטון המקומי. חוסר העמידה בהתחייבויות והמאבקים הפוליטיים המתמשכים יוצרים תחושה של חוסר שקיפות וניהול לא תקין.
מעבר להיבט המשפטי, מדובר בכישלון מהדהד שיש לו מחיר ציבורי כבד. ההליך המשפטי המיותר הזה עלה לקופת הציבור עשרות אלפי שקלים, וזמן יקר של המערכת המשפטית בוזבז על טענות חסרות בסיס. ההכרעה הייתה צפויה מראש – ההליך שנבחר היה לא מתאים, והיה ברור כי בית המשפט לא ימהר להטיל סנקציות דרקוניות על גוף נבחר, במיוחד כאשר זה קיים את התחייבויותיו, גם אם באיחור קל.
בסופו של דבר, תושבי כפר סבא הם אלו שמשלמים את המחיר. לא רק מבחינה כלכלית, אלא גם מבחינת איכות השלטון והאמון במערכת המקומית. נראה כי פתרון הסכסוך סביב מפעל המים דורש יותר מניצחונות משפטיים זמניים, אלא שינוי גישה מהותי ושיתוף פעולה בין כל הגורמים המעורבים.
תגובה אחת
הועד הממונה עולה מעל חצי מיליון ש״ח בשנה. ראובן מנסה לחסוך לנו. ההצגה פה מעוותת.
3 מנהלים בשכר חצי מיליון שח במקום מתנדבים זה בדיחה.
רשם העמותות לא חוסך לנו. בושה