במשך חמש שנים ילד לא ביצע בדיקות דם, לא בגלל מגבלה פיזית, אלא בשל חרדה עמוקה ממחטים (טריפנופוביה). "אנחנו, אנשי המקצוע, יצרנו את הטראומות, ועכשיו, לשמחתנו, הצלחנו גם לתקן", מספרות האחיות חנה רייסקי־גרנות ואורלי גלמן־חכים מ"מרפאת מתגברים" של כללית במרכז בריאות הילד (מב"י) בכפר סבא הירוקה במחוז שרון שומרון של כללית.
הנתונים מראים שרוב הילדים סובלים מטריפנופוביה, יותר ממחצית מהילדים מתחת לגיל 12 וכ־20% מעל גיל זה. בשנים האחרונות נרשמת עלייה בשכיחות התופעה מסיבות מגוונות. הפחד עלול להוביל להימנעות מבדיקות שגרה, מבירורים רפואיים ואף מקבלת טיפולים חיוניים. מחקרים אף מצביעים על כך שרוב ההורים סבורים כי זו אחריות מערכת הבריאות לסייע לילדים להתמודד עם הקושי, החרדה והכאב.
מתוך ההבנה הזו הוקמה "מרפאת מתגברים" על ידי האחיות חנה ואורלי. "אחרי מחקר ולמידה, הבנו שיש דרכים מגוונות בהן ניתן ללוות את הילדים הללו להצלחה", הן מספרות. בשיתוף עם ד"ר אמיר מנדלסון, רופא ילדים, הן ניסחו נייר עמדה שמשלב בין טכניקות הרגעה מתקדמות לבין עבודה עם עולמם הפנימי של הילדים. "המטרה: לא רק לעבור את הבדיקה בשלום, אלא לצאת ממנה חזקים יותר, עם חוויה מתקנת שתשפיע גם על הפעם הבאה וגם על האופן שבו הילד חוזר לחייו", הן מוסיפות. לדבריהן, "תיקפנו את השיטה והגישה בעזרת הצוות הפסיכולוגי המחוזי ויצאנו לדרך".
מערך טיפולי שלם ולא רק טכנולוגיה
כל אנשי הצוות במרפאה מגויסים לתהליך: המשרד מספק מענה טלפוני ובודק מראש אם צפויה בעיה, הרופאים שואלים את הילדים וההורים "איך אתם עם בדיקות?", ולבסוף האחיות פוגשות את הילדים בחדר.
"לפני הפעולה אנחנו יוצרות קשר עם הילד, מתעניינות בפחד הסובייקטיבי שלו, מה הוא חושב שהולך לקרות? מה וכמה מפחיד? מה הרקע? לפעמים מדובר באשפוז קשה, ולפעמים בסיפור של חבר לכיתה", מסבירות האחיות.
הגישה כוללת בניית אסטרטגיה משותפת עם הילד וההורים, שימוש בשפה מותאמת ("בקבוקון" במקום "מבחנה"), משחת אלחוש, "סרגל כאב־פחד־גאווה", סימולציות, חשיפות הדרגתיות, טכניקות הרגעה עצמית, קרקוע, ביבליותרפיה, ציור, הסחות דעת תחושתיות (למשל, פנדולציה) ועבודה עם ליצניות רפואיות. "אנחנו לא כופים, לא מאיימים ולא מבטלים רגשות. ילדים, כמו מבוגרים, זקוקים לתחושת שליטה, להכוונה, להסבר, לסבלנות ולסובלנות", הן מדגישות.
מציאות מדומה גם בקהילה
לראשונה בעולם, גם במרפאות קהילתיות של כללית נעשה שימוש במשקפי מציאות מדומה מתקדמים מבית חברת הסטארט־אפ הישראלית ARVR ISRAEL. הטכנולוגיה מותאמת לגיל, לשפה ולתרבות של כל ילד, כולל דוברי ערבית, אנגלית ורוסית, וכן למגזרים החרדי והדתי. "כשילד שוחה בין דולפינים או מטייל ביער קסום, הוא מצליח להתנתק ממה שקורה סביבו ומההליך שהוא עומד לעבור", מספרת חנה.
הטכנולוגיה כבר מוטמעת ב־46 מרכזי בריאות הילד של כללית, בשיתוף בתי חולים כמו שניידר, מאיר והעמק. רונית וייזר, מנהלת המחלקה לשירותי בריאות ומניעה בכללית, מסבירה: "המציאות המדומה מאפשרת חוויית טיפול חדשה – פחות כאב, פחות חרדה, יותר שיתוף פעולה ובעיקר יותר כבוד לילד. זה שילוב של אמון, טכנולוגיה וגישה אנושית".
אמון המפתח לשינוי
לדברי האחיות, המרכיב המרכזי הוא אמון. "ילד שמרגיש ששומעים אותו ומבינים את הפחדים שלו, מתמסר לתהליך. זה לא קסם טכנולוגי בלבד, אלא מערך טיפולי שלם שמבוסס על יחס, הכלה ודיאלוג", הן אומרות. הן אף משתפות על מטופל בן 30 שסבל מחרדה מאז גיל שבע: "הוא פשוט מתמוטט מבדיקות דם, גם אם מבצע אותן בשכיבה. עם מציאות מדומה והסחה תחושתית, סוף סוף קשובים למורכבות בחייו, מאמינים לו, והוא מרגיש בטוח ולא לבד. שנים של הימנעות הביאו אותו למצב הבריאותי הנוכחי".
גם ההורים שותפים מלאים
לעיתים ההורים פוחדים לא פחות מהילדים, וגם הם מקבלים הדרכה. "הורים רבים מספרים שגם הם פחדו כילדים ועד היום נמנעים מבדיקות", מספרות האחיות. "התהליך שהילדים עוברים משנה את איכות החיים שלהם. הילדים יוצאים מהמרפאה גבוהים בכמה סנטימטרים – רק מהגאווה בעצמם. זה מניע אותנו להתאמץ עבור כל ילד וילדה".
ספי סובל רויטבלט, ראש אגף אחיות בקהילה בכללית, מסכמת: "המציאות המדומה היא לא רק אמצעי טכנולוגי, היא חלק מתפיסת עולם שלמה, שבמרכזה עומד הילד כאדם שלם. זו נקודת מבט שמצליחה לשנות מציאות".
"מרפאת מתגברים" היא הרבה יותר ממקום פיזי היא גישה טיפולית מהפכנית, שבה שואלים את הילד לא רק מה כואב לו, אלא גם איך הוא מרגיש, ממה הוא חושש ואיך ניתן לעזור לו לעבור את החוויה בשלום.
