הקבוצה הירוקה מהשרון, שבשנים הפכה לסיפור ייחודי בכדורגל הישראלי, תיאלץ עכשיו להסתגל לראשונה מזה שנתיים לדרך חדשה – בלי האיש המוביל אותה מליגה ג' אל עבר ליגה א' בצעדים בטוחים ומלאי אמונה. בן ציון, בן 38 מכפר סבא, גדל מערכת של הפועל כפר סבא כשחקן, ובהמשך שימש כעבוד במחלקת הנוער ובקבוצת הבוגרים בהמשך כעשור. ב-2022 לקח על עצמו אתגר חדש – להוביל את קבוצת האוהדים מ.כ כפר סבא לדרך חדשה.
נפגשנו עמו לראיון בו סיפר כי הדרך לא הייתה פשוטה, אך מלאה רגעים מרגשים. בן ציון לא רק ניהל קבוצה – הוא בנה פרויקט שלם. בעונתו הראשונה, הקבוצה העפילה מליגה ג' לליגה ב', ובעונה הנוכחית סיימה במקום שמוביל לעלייה נוספת – לליגה א'.
ההחלטה לפרוש
אף שההצלחה דיברה בעד עצמה, בן ציון בחר לסיים את דרכו בקבוצה, בשל מחויבות מקצועית נוספת. "אני מחויב לעבודה באקדמיה של ההתאחדות במבואות ים – במשרה מלאה, עם אחריות גדולה. הבנתי שלא אוכל להיות נוכח פיזית ורגשית בשתי המסגרות.
הבחירה לפרוש נבעה גם מתוך כבוד לוועד המנהל של הקבוצה ולדרך שנבנתה. אני לא רוצה להיות בתפקיד בלי להיות טוטאלי. מגיע לקבוצה שלי מאמן שיהיה כל כולו עבורם".
כשנשאל על הרגעים הגדולים בקריירה, בן ציון לא היסס: "לראות את הקהילה בסביבה מתרגשת – זה שיא. ההתגייסות של אוהדים, השמחה, התחושה שמשהו אמיתי נבנה פה – כל זה שווה יותר מאלף תארים".
איך אתה מסכם את הדרך שעשיתם יחד?
"התחלנו מלמטה מליגה ג', בלי הרבה ציפיות, עם חלום אחד גדול. אבל מהרגע הראשון הייתה תחושת שליחות. מבחינתי זה לא רק כדורגל – אלא בניית זהות. רציתי לבנות משהו שורשי, אמיתי. לשמח את העיר הזו, את הקהילה הזו. כל מי שהיה חלק – שחקנים, הצוות והאוהדים".
מה היה הרגע שיקף לך שהצלחתם באמת?
"זה לא רגע – אלא תהליך. לראות את הקהל חוזר למגרשים, ילדים צעירים עם ציפים ירוקים, משפחות שבאות לעודד. לראות איך השחקנים מתחברים לעיר ומרגישים חלק ממשהו גדול. בעונה השנייה עשינו את זה שוב – עלינו לליגה א'. אבל יותר מהעליות עצמן, אני זוכר את התחושות. ההערכה שבאמת נכתב כאן סיפור".
ומצד שני – היו גם רגעים קשים?
"ברור. בתחילת העונה בליגה ב', זה לא עבד. לא היינו מספיק טובים. ידעתי שאני צריך לחשוב מחדש, למצוא איזון בהיררכיה בקבוצה – זה היה אתגר אמיתי. יחד עם הוועד המנהל עבדנו בלב פתוח, מתוך תחושת שליחות – והצלחנו".
מה למדת מה השחקנים שלך?
"למדתי המון. כשהגיעו שחקנים כמו עומר פדידה, טל בנש, לב כהן, אלירן סיימון – כולם עם עבר בהפועל כפר סבא – זה הדגיש לי כמה לעיר הזו יש משמעות עבורם. הם נתנו דוגמה אישית לצעירים שלנו, ולשחקנים מקומיים. מבחינתי הם היוו עבורי השראה".
איך תרגיש ביום שבו הקבוצה תעלה למגרש בלעדיך?
"זה בטח יהיה מוזר, אפילו קשה. אבל כמו כל דבר בחיים – שום דבר לא נמשך לנצח. אני לא אאמן את הקבוצה בעונה הקרובה, אבל אהיה שם – מהיציע ומהלב. אתמוך בקבוצה גם בהמשך".
איך אתה רוצה שהשחקנים שלך יזכרו אותך בעוד מספר שנים?
"חשוב לי שיזכרו שרציתי לשמח אנשים. רציתי להחזיר להם את הגאווה והריגוש. שתהיה להם קבוצה שהם יכולים לאהוב, להתחבר אליה, להרגיש חלק ממנה. עשיתי כל מה שצריך בשביל זה".
יש מחשבות על חזרה?
"כרגע אני בהפסקה. אבל אני לא שולל כלום. החיים דינמיים. אם תיפתח הדלת הזה, מי יודע? אני רק מקווה שהמאמן שיבוא אחרי ימשיך את הדרך – את הערכים, את החיבור לקהילה, את הזהות הכפר-סבאית. אם הוא יעשה את זה – צפויה לו הצלחה".
ולסיום – מה אתה מאחל לעצמך?
"להמשיך וליהנות ממה שאני עושה. להרגיש שלם עם הדרך שלי. ובעיקר – להשאיר חותם. בכל קבוצה ועל כל שחקן. להיות מישהו שזוכרים – לא רק בגלל התוצאה, אלא בגלל הדרך".
