ברחבת המסדרים של בה"ד 1, כשדגל המדינה מתנוסס ברקע, עמד השבוע ש' מכפר סבא – ולא הצליח לעצור את ההתרגשות. יותר מ-30 שנה לאחר שהתגייס לראשונה לצה"ל, הגשים את החלום הגדול של חייו: להפוך לקצין. "מאז שהתגייסתי, חלמתי להיות קצין. זה תמיד בער בי. מבחינתי, זו גאווה אדירה לשרת את המדינה ולתרום ככל האפשר".
ש', מורה בתיכון כצנלסון בעיר, נשוי ואב לשלושה – אחד מהם לוחם פעיל בעזה – מספר בגילוי לב על הדרך הארוכה שעבר: "כנער, הייתי מוגדר 'בני"ס' – נער בסיכון. נפלטתי ממסגרות, לא הסתדרתי בשום מקום. הרגע המכונן היה כשהחלטתי להתגייס לקרבי. למזלי, היה לי פרופיל 97, עברתי קורסים של הגדנ"ע, אימונים מפרכים, ובצבא פתאום הרגשתי שיש לי מקום. ראו אותי. האמינו בי. זה שינה לי את החיים".
"החלטתי שאני חוזר – כדי לתרום יותר"
ש' משמש כיום כמפקד כיתת כוננות בדרגת סרן ומשרת ביחידת המילואים החדשה "אוגדה 96", שהוקמה בעקבות מתקפת ה-7 באוקטובר. האוגדה כוללת לוחמים ומפקדים שחזרו ממעמד של פטור – מתוך תחושת שליחות. "רובנו מעל גיל 40, זה לא פשוט פיזית – אבל הניסיון, שיקול הדעת והנכונות לעשות הם הכוח שלנו. עברנו קורסים, מבחנים ומיונים בדיוק כמו הצעירים".
לדבריו, ההחלטה להפוך לקצין דווקא עכשיו נולדה מתוך המציאות הביטחונית: "מאז 7 באוקטובר הבנתי שצה"ל חייב תגבור. ככל שאתקדם – אוכל להשפיע ולתרום יותר. זו תחושת שליחות מוחלטת".
"יש לי שני לוחמים בבית – זה לא קל לאשתי"
הבית של ש' כולו במילואים. אחד מבניו לוחם בסדיר, והוא בעצמו יוצא שוב ושוב לשטח. "אשתי לא אוהבת את זה, בלשון המעטה", הוא מודה בחיוך. "זה לא קל לה – שני לוחמים בבית, הרבה דאגות. אבל היא מבינה את המשמעות של מה שאנחנו עושים, ובסוף – יש לה חלק מלא בזה".
ומה דעתך על סרבנות הגיוס במגזר החרדי?
"אני לא מסתכל על מי שלא משרת – אני מסתכל על מי שכן. עבורי זו זכות לפני חובה להיות מפקד בצה"ל, במיוחד בימים כאלה. במהלך השירות פגשתי דתיים, חילונים, יהודים ודרוזים – כולם שווים בשטח. השירות הוא לא רק חובה חוקית – זו חובה מוסרית".
מילות מפתח:
קצין מילואים, אוגדה 96, כפר סבא, נער בסיכון, שירות קרבי, חינוך, התנדבות, צה"ל, קורס קצינים, מלחמת חרבות ברזל
אם תרצה שאכין גם גרסת קריינות לפודקאסט, פוסט לרשתות או עיצוב גרפי נלווה – רק תגיד.
