השבוע הלך לעולמו המנהל המיתולוגי של כפר-סבאים רבים וגם שלי, אביגדור קירשנר, שניהל את תיכון כצנלסון, בימים שבהם היה רק תיכון עיוני אחד בכפר-סבא. תיכון כצנלסון נחשב לאחד הטובים והמבוקשים בארץ, ולכן, לא פלא שהיה מבוקש גם בקרב תלמידים מצטיינים מרעננה ומהוד השרון.
היה בו, בקירשנר, תמהיל ייחודי של חתירה למקצועיות בלתי מתפשרת מחד, והבנה עמוקה של נפש האדם מאידך. הסטנדרט שהעמיד לנו, התלמידים, היה תמיד קצת מעל למה שאנחנו חשבנו שאנחנו יכולים להגיע אליו, מה שחייב אותנו לעמוד על קצות האצבעות ולהתאמץ, והוביל אותנו להצלחות ולהישגים גבוהים. ולצד זה, הרגישות לכל תלמידה ותלמיד, ההבנה של הצרכים הייחודיים שלהם והתמיכה והעזרה שניתנו להם, היו גם הן יוצאות דופן ובלתי מתפשרות.
שנים מאוחר יותר, כמנהלת של מנהלים, מצאתי את עצמי מיישמת את אותה הגישה: מציבה לצוותים שלי דרישות גבוהות, ובו בזמן, מייצרת עבורם סביבה תומכת, ומספקת להם כלים ומשאבים, שיאפשרו להם למקסם את הפוטנציאל שלהם. היום אני יודעת שמה שקירשנר הוביל בכצה של פעם זו תרבות של מצוינות.
הרבה בזכותו, ובזכות החזון החינוכי המשותף לו ולראשי הערים שכיהנו בתקופתו: זאב גלר, ואחריו יצחק ולד, צמחה כאן בכפר-סבא מערכת חינוך מצוינת, מהמובילות בישראל. וכפר-סבא הפכה לעיר קולטת משפחות שהחינוך היה בראש סדר העדיפויות שלהן.
