מור שישיצקי, רב־רשף ומפקד משמרת בתחנת השרון של כבאות והצלה לישראל, הוא האיש שמוביל את לוחמי האש הראשונים שנכנסים למבנים בוערים ולזירות קריסה – לעיתים תוך סיכון חיים.
בימים שבהם המציאות הביטחונית בישראל מציבה אתגר אחר אתגר בפני מערכות החירום, לוחמי האש ממשיכים לפעול ללא הפסקה. לצד שריפות, חילוצים ותאונות דרכים, נוספו גם זירות מלחמה, נפילות טילים ואירועי קריסה המחייבים תגובה מהירה, מקצועית ולעיתים גם מסוכנת במיוחד.
בתחנת השרון של כבאות והצלה לישראל, המשרתת ערים רבות באזור ובהן כפר סבא, רעננה והוד השרון, נמצאים לוחמי האש בכוננות מלאה. במערך מבקשים מהציבור שלא להתקהל בזירות נפילה, להיכנס למרחבים מוגנים בזמן התרעה ולהישמע להנחיות פיקוד העורף.
מור שישיצקי, רב־רשף ומפקד משמרת בתחנה האזורית, חי את המציאות הזו כבר שנים רבות. עבורו, השליחות החלה הרבה לפני שהפך למפקד.
התחלה בגיל 14
“בתחילת דרכי, בגיל 14, הגעתי לתחנת כיבוי אש כצופה וכמתנדב במסגרת המחויבות האישית”, הוא מספר.
“לאחר שסיימתי את השירות הצבאי התגייסתי כלוחם אש מן המניין. עברתי את כלל ההכשרות והקורסים במערך הכבאות, והיום אני מפקד משמרת בתחנה האזורית השרון במחוז מרכז”.
מה משך אותך לתפקיד מלכתחילה?
“תמיד רציתי לעשות משהו מאתגר, משהו שקשור להצלת חיי אדם. אני רואה את עצמי מגיע לכל מקום שבו נמצא אדם במצוקה – כדי להגיש עזרה ולהציל חיים, של בני אדם וגם של בעלי חיים”.
החילוץ שנשאר בזיכרון
לאורך השנים השתתף שישיצקי במאות אירועי חירום – שריפות, חילוצים ותאונות קשות. אך יש אירועים שמזכירים לו בדיוק למה בחר במקצוע הזה.
“השתתפתי במאות אירועים של שריפות וחילוצים שונים, אבל דווקא מקרה שקרה לאחרונה נחרט אצלי במיוחד”, הוא אומר.
“פעלנו באירוע של שריפה בבניין מגורים באזור השרון, שבו חדר המדרגות היה אפוף עשן”.
לדבריו, לוחמי התחנה הצליחו לחלץ משפחה שלמה מתוך המבנה הבוער.
“אבא, אימא וילדים – תחת סיכון רב. הצלחנו להוציא אותם בחיים. לאחרונה הם הגיעו לבקר אותנו אחרי שסיימו את סדרת הטיפולים. ברגעים כאלה אנחנו מבינים שאין דבר גדול יותר מהצלת חיי אדם”.
“המחשבות מהזירות מגיעות הביתה”
מאחורי המדים עומד גם אדם פרטי. שישיצקי הוא אב לשלושה ילדים, והוא מודה שלא תמיד קל להשאיר את האירועים מאחור.
“אני לא אשקר – הרבה פעמים אנחנו חוזרים הביתה עם המחשבות מהזירות. חושבים על מה שעשינו טוב ומה אולי היינו יכולים לעשות טוב יותר”.
לדבריו, למרות הקושי, רגעי הסיפוק גדולים במיוחד.
“בסופו של יום, כשאתה מגיע הביתה ורואה את הילדים שלך מחייכים – זה שווה הכול. כי כשאנחנו מצילים אנשים, אנחנו יודעים שהם חוזרים הביתה למשפחות שלהם”.
כך נערכים בכבאות למלחמה
בימים אלה, כאשר ישראל נמצאת במצב מלחמה, גם מערך הכבאות נערך בהתאם.
“מערך הכבאות וההצלה לישראל נערך כבר חודשים רבים לתרחישי האיום של המלחמה בהנחיית נציב כבאות והצלה”, מסביר שישיצקי.
לדבריו, צוותי הכיבוי פרוסים בכל רחבי הארץ ומקיימים הערכות מצב יומיות.
“אנחנו נמצאים בפריסה רחבה ומוכנים לטפל בכל האירועים שבהם נידרש לפעול. מרכזי השליטה שלנו – 102 – תוגברו כך שכל אדם שיתקשר יקבל מענה”.
תחנה שמגנה על אזור שלם
תחנת השרון אחראית על אזור רחב במיוחד.
“בכל משמרת מאוישים בתחנה 21 לוחמי אש, לא כולל מתנדבים”, מספר שישיצקי.
“בנוסף יש תגבור של מתנדבים בוגרים ויחידות עצמאיות – בין חמישה לשבעה מתגברים בכל משמרת”.
התחנה נותנת מענה לערים הוד השרון, רעננה וכפר סבא, למושבי המועצה האזורית דרום השרון וגם לערים טירה, טייבה, קלנסווה, צור יצחק וג’לג’וליה.
“יש כאן צירי תנועה רחבים, אזורי תעשייה, מפעלי חומרים מסוכנים וגם בנייה לגובה ולתת־קרקע. אנחנו חייבים להיות מוכנים לתת מענה מהיר בכל אירוע”.
עבודה משותפת בזירות נפילה
כאשר מתרחשות נפילות טילים או קריסות מבנים, פועלים לוחמי האש כחלק ממערך חירום רחב.
“אנחנו עובדים בשילוב כוחות עם כלל הגופים – פיקוד העורף, המשטרה ומד״א”, הוא מסביר.
“יש גם מהנדסים שמגיעים איתנו מפיקוד העורף כדי לבחון אם המבנה נמצא בסכנת קריסה”.
לדבריו, לעיתים נדרשים לוחמי האש להיכנס למבנים מסוכנים במיוחד.
“לוחמי האש מסכנים את עצמם כל יום בחתירה למגע תחת סיכון גבוה כדי לחלץ אנשים”.
המסר לציבור
לקראת סיום מבקש שישיצקי להעביר מסר ברור לתושבים.
“הציבור יכול להיות בטוח שהוא בידיים בטוחות של לוחמי האש. אנחנו מגיעים לכל מקום שבו צריך להציל חיים”.
אך לצד הביטחון, הוא מדגיש גם את חשיבות האחריות האישית.
“יש לנו בקשה פשוטה: להישמע להנחיות פיקוד העורף ולהיכנס למרחבים מוגנים בזמן התרעה. אנחנו רואים בשטח שמי שנכנס למרחב מוגן – ניצל”.
הוא מוסיף בקשה נוספת:
“אנחנו מבקשים מהציבור הסקרן לא להגיע לזירות של נפילות טילים. ההתקהלות מפריעה לנו לפעול בצורה מקצועית ולשמור על כולם בטוחים”.
