מיכאל סמוס, האחרון מניצולי מרד גטו ורשה, הלך לעולמו השבוע בגיל 99. סמוס, ששרד את הגטו, המחנות וצעדות המוות, הקדיש את חייו לשימור זיכרון השואה וההתנגדות היהודית דרך אמנותו. בשנותיו האחרונות חי בבית "אניטה מילר" ברמת גן מחברת מעונות הורים, שם היה דמות אהובה ומעוררת השראה.
רק לפני כחודש הגיע למקום שגריר גרמניה בישראל, במעמד נדיר ומרגש, והעניק לסמוס מדליה רשמית מטעם ממשלת גרמניה כהוקרה על פועלו ועל אומץ ליבו במרד גטו ורשה. סמוס, שישב בכיסא גלגלים, בירך את השגריר ואמר בקול שקט אך יציב:
"אני לא שונא – אני זוכר. וחובתי היא לוודא שגם אחרים יזכרו."
ממרד הגטו אל חיים של יצירה
מיכאל סמוס נולד ב־1926 בעיר גדנסק שבפולין. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה גורש לגטו ורשה, שם הצטרף למחתרת היהודית ונטל חלק פעיל במרד אפריל 1943. במהלך הלחימה השליך בקבוקי תבערה לעבר כוחות גרמניים, ונחשב לחלק מהקבוצה הצעירה שנלחמה מבין הבניינים ברחוב מילא 18.
לאחר דיכוי המרד נשלח למחנות עבודה ולבסוף שרד את צעדת המוות באביב 1945.
עם סיום המלחמה היגר לארצות הברית, הקים משפחה ובהמשך עלה לישראל. כאן פנה לאמנות כדרך לעבד את זיכרונותיו. ציוריו – חלקם בצבעים כהים, אחרים מוארים באור זהוב – עסקו בזיכרון, באובדן ובתקווה. עבודותיו הוצגו במוזיאון ישראל ובגלריות נוספות בארץ ובעולם.
השנים האחרונות בבית "אניטה מילר"
בשנותיו האחרונות חי סמוס בבית "אניטה מילר" ברמת גן מחברת מעונות הורים, שם המשיך לצייר מדי יום.
מנהלת הבית סיפרה:
"מיכאל היה גאה בכך שהוא האחרון ששרד מהמרד. הוא ראה בזה שליחות. גם בגיל 99, היה מתעורר בבוקר, לוקח את המכחול ומצייר. בשביל כולנו – הוא היה עד חי להיסטוריה."
רגע היסטורי ומרגש נרשם לפני כחודש בבית ההורים ע״ש אניטה מילר כהן ברמת גן, מרשת חברת מעונות הורים – דיור מוגן של ארגון יוצאי מרכז אירופה. באירוע יוצא דופן העניק שגריר גרמניה בישראל, מר סטפן זייברט, למיכאל סמוס – הניצול החי האחרון ממורדי גטו ורשה – את עיטור מסדר ההצטיינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (Bundesverdienstkreuz), אות ההוקרה הגבוה ביותר שמדינת גרמניה מעניקה לאזרחים ולידידי האומה.
במהלך הטקס המרגש אמר השגריר:
"זהו האופן שבו גרמניה אומרת תודה על חיים שלמים של הישגים. אנו רואים את אשר עשית, אנו מוקירים את פועלך, ואנו מלאי הכרת תודה."
הענקת העיטור, שנערכה לעיני דיירי הבית, צוות המקום ובני משפחתו של סמוס, סימלה לא רק הכרה אישית בגבורתו של אדם אחד – אלא גם מחווה היסטורית של פיוס וזיכרון. סמוס, דמות נדירה של אומץ, השראה ותקומה, הפך לסמל חי של רוח ההתחדשות היהודית לאחר השואה, ושל מחויבות הדורות לזכור, לכבד ולא לשכוח.
"כשהשגריר העניק לו את המדליה, כולנו בכינו," סיפרה אחת המטפלות. "ראינו איך מעגל שלם של היסטוריה נסגר מול עינינו."
הלוויתו תתקיים היום יום שישי 24.10.25 בשעה 11:00 בבית העלמין ירקון
