בארגון איחוד הצלה זכו למחווה מרגשת של 10 דיפילטורים – מכשיר להצלת חיים, שנתרמו על ידי חיים חגאג, תושב העיר שבחר להנציח את שני הוריו ולהציל חיים אחרים. עופר לוין ראש סניף שרונים, איחוד הצלה, תושב כפר סבא מספר: "מדובר בתרומה מרגשת במיוחד. חיים הפתיע אותנו – מתנדבי סניף שרונים בתרומה של 10 דפיבלטורים באמצעותם נוכל להמשיך ולהציל חיים. חיים חאגג תרם אותם לעילוי נשמת הוריו ז"ל. המתנדבים הוזמנו ללשכת ראש העיר סבא וקבלו את הדפיבילטורים מידי ראש העיר וחיים חאגג.
לדבריו של לוין, כל הציוד של הארגון נקנה מתרומות ולכן כל עזרה מצד הציבור היא מבורכת ומסייעת למתנדבים להמשיך להציל חיים. בטקס השתתפו: ניב גרנות ראש מרחב דרור איחוד הצלה, ערן אגו סגן ראש הסניף משפחתו של חאגג, ראש העיר סגניו וחברי מועצה. "חשוב לנו לציין את חשיבות התרומות של הציבור לארגון – רק כך נוכל להמשיך ולהציל חיים".
חיים חאגג משפחתו של התגוררו בטוניס בשנת 1930. אביו שלמה היה רב, חזן, שוחט וגם מנהל חשבונות. הוא עשה הכל על מנת לפרנס את משפחתו בכבוד – משפחה בת 9 נפשות. ורדה אמו של חאגג נפתרה כאמור בלידתו ואביו נותר לפרנס 7 ילדים. "אבי נרצח כשהלך להתפלל בבית הכנסת. זה היה ערב שבועות שחל ביום שישי. אני ואבי נהגנו ללכת יחדיו אך באותו הערב הוא ביקש ממני להישאר בבית ולא להצטרף אליו. הייתי אז בן 8 ולא הבנתי למה. אלו היו מילותיו האחרונות. בדרך לבית הכנסת הוא נרצח על ידי ערבים באמצעות סכין. בגלל שזה היה ערב שישי ומדובר בזמנים אחרים פינויו לבית החולים התעכב והוא מת מפצעיו. הוא נפטר כנראה מהדקירה או מאיבוד דם.
הייתה לנו שבת שחורה. אני זוכר שברחנו משם יחד עם גופתו של אבי. אני ואחיי עלינו על משאית שהשותף של אבי שהיה עשיר אירגן לנו. נסענו לאורך כל הדרך שכפות רגליו של אבי בצבצו מתחת לסדין שכיסה אותו. הגענו הישר לבית של סבתי – 7 ילדים יתומים מאם ומאב. אחי מיכאל עזר ליהודים להגיע לארץ באמצעות עליה בלתי לגלית. בתום המלחמה בזמן המנדט הבריטי האנגלים תפסו אותו והגלו אותו למחנה עבודה בקפריסין. המשפחה שלנו התפרקה, כל אחד עלה לישראל בזמן אחר. אני הגעתי לארץ היישר לכפר סבא בסוף שנת 1950 יחד עם עוד שני אחיי ומאז אני כאן".
מה גרם לך דווקא עכשיו להנציח את הוריך?
"לעולם לא אשכח את מה שקרה לאבי. לצערי אימי ואבי לא נקברו אחד ליד השנייה. כל אחד מהם נקבר במקום אחר וכיום יש לי את הזכות הזו לאחד אותם מעל גבי הדפיבילטורים. אני חושב שאם אבי היה זוכה לטיפול ראוי בזמן, הוא היה יכול להינצל. כל חיי התמונה הזו שהוא שוכב מתבוסס בדמו ריחפה מעליי. המון שנים חשבתי על הדרך להנציח אותם – אני פסל ואומן אבל הרגשתי שפסל אומנם יעשה זאת אבל חיפשתי משהו גדול יותר. כך למעשה הגעתי לאיחוד הצלה. החלטתי לתרום 10 דפיבילטורים שיצילו 10 אנשים, בין אם זה במכה אחת באירוע גדול ובין אם זה ב-10 אירועים שונים.
המכשירים שרכשתי פוזרו בין המתנדבים של איחוד הצלה והשמות של הוריי הונצחו עליהם. זה גורם לי להתרגשות ולשמחה כי כך בעצם הצלחתי לאחד אותם. אם לא לאחר מותם – אז כיום כאן בבית, בארץ ישראל. אני כותב ספר על קורות משפחתי ואני מקווה לסיימו בקרוב. אשמח מאוד שעוד אנשים ילכו בעקבותיי ויתרמו לארגון הנפלא הזה".
