קראו למפעל חייו נחות ומעליב, אבל ירמי קדושי לא נעלב. להיפך, כל עלבון הפך לדלק במכונת הסרטים הביתיים שהוביל עם שותפו ימין מסיקה. הסרטים שהופצו בדוכני הקסטות ונחטפו בשניות לא הפכו אותו למיליונר ("כל הזייפנים שהעתיקו אותנו חגגו על חשבוננו"), אבל הם ללא ספק הקנו לו כוכב בהיכל התהילה של התרבות המזרחית – זו שלא מתנצלת על בום בפריים ולא מתחנפת למבקרים האשכנזים אלא סופרת רק את קהל היעד האמיתי שלה בפריפריה. לרגל עליית הסרט "הפקות המזרח" מדבר קדושי, תושב כפר סבא, על הכל בלי חשבון ובלי חרטות.
קדושי (52) נולד ברמת השרון וגדל בכפר סבא, נשוי ואב לילדים לא מפסיק ליצור לרגע גם כיום. כשחוסמים אותו בערוצי הטלוויזיה – הוא מעלה סרטונים ביוטיוב. את החסך בלימודי הקולנוע בילדותו הוא ממלא כיום בלימוד ילדים בבתי ספר: "חשוב להנגיש את עולם הקולנוע לכולם. לא משנה איך, העיקר ליצור. אם היינו ממתינים לתקציבי המדינה לא היינו מוצאים שום סרט".
הסרט "הפקות המזרח" של ימין מסיקה, הבמאי ופעיל חברתי שהוביל מהפכה תרבותית מחתרתית דרך הפקת קליפים וסרטים דלי תקציב – הגיע השבוע לפריים טיים ושודר בכאן 11. ירמי שחבר למסיקה, השתתף בסרטיו כשחקן, בימאי, תסריטאי וגם כאיש הסעות כשהיה צריך.
"גם כיום מסרבים לשדר את סרטים שלנו. קשה לי להבין למה. הצלחנו להוציא סרטים רבים שנגעו בקהל שלנו – קהל של אנשים שלא מעניין אותם איך צלמו את הסרט. הם רוצים לראות שחקן כמוהם שמתמודד עם קשיי היום יום, אהבות פרדות ושמחות. יצרנו בסגנון הסרטים הטורקיים עליהם גדלתי. הסרטים שלנו לא נופלים מהסדרה 'הכלה מאינסטנבול".
לדברי קדושי השידור של הסרט "הפקות המזרח" בערוץ 11 יכול לפתוח לו ולמסיקה דלתות אך לא דיי בכך. רק לאחרונה קיבל תשובה שלילית על סרט שיצר: "מה שהיה טוב לג'ורג' עובדיה בשנות השבעים לא עבד עבורו כבר בשנות השמונים והאיש מת חסר כל ונשכח. מדובר במבנה עלילה קלאסי ומעט מיושן".
"כשאני מקבל תשובה כזו זה רק דוחף אותי יותר. פתחתי ערוץ יוטיוב – 'ירמי קדושי', שם אני מעלה את הסרטים. התחברתי לעולם כבר בתור ילד. רציתי ללמוד במגמת תיאטרון אבל לא אפשרו לי רק בגלל שלא ידעתי טוב אנגלית. שלחו אותי ללמוד בבית ספר מכני כשהיו לי שתי ידיים שמאליות. עזבתי את בית הספר והלכתי ללמוד ב'אנקורי".
בשלב מאוחר יותר של חייו פגש קדושי את מסיקה והשניים החלו בייצור סרטים להמונים. כשאף אחד לא רצה להקרין אותם הם המירו אותם לקלטות שלבו זמרים מזרחיים ומכרו אותם בתחנה המרכזית. "אנשים חטפו את הקלטות ששוכפלו על ידי מוכרי הבסטות שעשו קופה על חשבוננו. הצלחנו להגיע לעשרות אלפי אנשים שרצו לראות סרטים אותנטיים ולא סרטי דוקו. אני זוכר שאמי צפתה בטלוויזיה הממלכתית, היא לא תמיד הבינה על מה מדברים".
הפגישה עם ימין מסיקה
כשפגשתי את ימין מסיקה הרגשתי שיש לי חבר לדרך. שאיתו אוכל ליצור ולהתקדם. הצלחנו להרים הפקות משותפות, עם אבי ביטר ועוד זמרים מזרחיים אך התקשורת המשיכה לדחות את הסרטים שלנו".
בזמנו לעגו לסרטים שלכם, למשחק השחקנים, לשפה – אפילו יאיר גרבוז אמר דכדאי שתלכו ללמוד את השפה, ותלמדו לצלם לפני שאתם לוחצים על כפתור ה- PLAY
"אף פעם לא התייחסתי למבקרים או לעיתונאים שלא ידעו איך לאכול את הסרטים שהפקנו. גדלתי על הסרטים הטורקיים שעוסקים ברגשות ועם הרבה מוזיקה. ורציתי להראות את המציאות כפי שראיתי אותה בשכונה שבה גדלתי.
יצאנו לצלם בלוקיישנים כמו הים ובעוד אתרים יפים של המדינה שלנו. לא היו לנו מגבלות. ברוב הסרטים התקציב הולך להפקה. אנחנו היינו גם המפיקים, גם השחקנים, גם הצלמים ולפעמים גם המסיעים של מי שהשתתף בסרט. לא בחלנו בכלום. ידענו שאם לא ניצור אף אחד אחר לא יעשה את זה עבורנו.
אני מאוד מתחבר לסרטים של ג'ורג' עובדיה – הוא ייצר סרטים מאוד יפים ועובדה שעד היום זוכרים אותם. כשאני עושה סרט אני רוצה לגעת בהקל שלי לא לפוך למורה ללשון. אם היו נותנים לנו תקציבים היינו יכולים להשתפר".
אתה מדבר על אפליה על רקע חברתי, אבל היו זמרים מזרחיים שכן הצליחו – למשל זוהר ארגוב ואייל גולן
"אייל גולן לא מייצג בעיניי את הזמר המזרחי. הוא שר יותר בסגנון ים תיכוני. לחבר כמה משפטים על בחורה יפה – לא הופך את השירים שלך למזרחיים. זוהר ארגוב אכן פרץ אך בעיקר לאחר שנפטר. הוא באמת היה זמר מזרחי אסלי.
כיצד הגעתם לערוץ כאן 11?
"פנו אל ימין והציעו לו לעשות סרט על העשייה שלו. לא האמנו שאכן זה יצא לפועל כי בעבר פנו אלינו ובקשו לראיין אותנו וזה התברר בדיחה. שבענו מהביקורת לכן היינו בטוחים שזה קורה שוב. להפתעתנו הפעם באמת התייחסו אלינו ברצינות. מי שהיה אחראי על הבימוי והתסריט הוא יניב סגלוביץ, המפיקים הם רפאל בלולו ועמנואל ברבי שהתייחסו אלינו בכבוד. הם רצו לספר את הסיפור שלנו, תחקרו אותנו ובסופו של דבר יצא מזה משהו גדול שאנחנו יכולים להתגאות בו".
חשבת ללכת ללמוד משחק?
"השתתפתי בהמון סדנאות אבל את בית הספר האמתי שלי עשיתי אצל ימי מסיקה. אם המדינה תתמוך בנו נוכל להגיע רחוק".
ימין מסיקה
מסיקה נולד בשכונת קטמון ט' שבדרום ירושלים וגדל בעיר ירושלים בן למשפחה קשת יום מרובת ילדים של שמונה אחים ואחיות. כבר בנערותו יצא לעבודת כפיים קשה. נמשך מגיל צעיר לצילום ובגיל 17 למד צילום אמנותי. כשחזר לישראל, עבד עם הבמאי אמנון טייטלבאום ב"סרטי קסטל" של מיכה שגריר בירושלים.
בשנות ה-90 הקים את חברת "הפקות המזרח" יחד עם התסריטאי והשחקן ירמי קדושי. החברה מפיקה סרטי קולנוע וטלוויזיה וסרטים תיעודיים, בעלי תכנים חברתיים ותרבותיים, שרבים מהם הם מלודרמות שעוסקות בז'אנר המזרחי. השתתפו בהם זמרים כמו תמיר גל, אבי ביטר, משה כהן, ליאת בנאי ואחרים. הסרטים הופצו בקלטות וידאו בשכונות ובעיירות פיתוח, וזכו בקרב תושבי אזורים אלו לפופולריות רבה.
מבין סרטיו: "השקר הגדול", "קורבן האהבה", "חבר ואח", "שלום לך סיגל", 'הגורל שלי", "תני סימן חיים" ועוד.
בשנת 2024 יצא הסרט התיעודי "הפקות המזרח", המגולל את סיפור חייו של מסיקה ואת פעילותו בתעשיית הקולנוע. הסרט, בבימוי של יניב סגלוביץ', הוקרן בפסטיבל ירושלים, זכה בפרס "ציון לשבח".