ביום שישי, ה-3 באפריל, נגדעו חייו של אדריאן קרוסון, בן 52, באירוע אלים וחסר היגיון בקנדה. על פי החשד, קרוסון נרצח בדקירה. מאז, גופתו נותרה במדינה, לאחר שעברה נתיחה כחלק מהחקירה המקומית — בעוד בני משפחתו בישראל מנסים להתמודד עם אובדן קשה שמלווה בתחושת חוסר אונים עמוקה.
מאחורי הסיפור עומדת אם אחת, ג’ולי קרוסון, בת 86 מצור יגאל, שאיבדה את בנה היחיד. עבורה, הכאב כפול: לא רק האובדן — אלא גם המרחק. “זה לא אובדן שאמא אמורה לעבור, ובטח לא ככה, מרחוק, בלי האפשרות להיפרד ממנו כמו שצריך”, אומרת נכדתה, שרון סוואנה, שמתגוררת לצדה.
הבשורה על מותו של אדריאן תפסה את האם בזמן שהייתה בכלל מחוץ לישראל, בביקור אצל בנותיה בנמיביה. “בשבת האחרונה התקשרו אליה והודיעו לה שבנה נרצח. מאותו רגע הכול נעצר”, מתארת שרון.
בין אבל למצוקה כלכלית
לצד ההתמודדות הרגשית, ניצבת המשפחה מול אתגר כבד נוסף — מימון הבאת הגופה לישראל. עלות הטסת גופה מחו"ל נאמדת במקרה הזה בין 80 ל-100 אלף שקלים ואף יותר, סכום שאינו בהישג ידה של האם הפנסיונרית.
“סבתא שלי בת 86, זה הבן היחיד שלה. אין לנו כמשפחה אפשרות לספוג את העלות הזו. זה פשוט מעבר ליכולת שלנו”, אומרת הנכדה. לדבריה, גם לאחר התייעצויות עם גורמים מקצועיים — כולל גורמים דתיים — התברר כי מדובר בתהליך מורכב הכולל היבטים בירוקרטיים, טיפול בגופה והעברה בין מדינות, שכל אחד מהם כרוך בעלויות משמעותיות.
“רק להביא אותו הביתה”
עבור האם ג’ולי, הבקשה פשוטה וכואבת: “אני רוצה להביא את בני לקבורה כאן, בארץ. זה הדבר היחיד שינחם אותי — שהוא יהיה קרוב אליי ואוכל לבקר בקברו ולהתאבל עליו.”
כדי לנסות להגשים את הבקשה הזו, פתחה המשפחה בקמפיין גיוס כספים, בתקווה שהציבור יסייע בהבאת אדריאן למנוחתו האחרונה בישראל. “אנחנו פונים לאנשים מהלב. כל תרומה, קטנה כגדולה, יכולה לעזור. זה לא מובן מאליו לבקש — אבל אין לנו ברירה אחרת”, אומרת שרון.
תופעה רחבה, מציאות קשה
המקרה של משפחת קרוסון אינו חריג. מדי שנה מתמודדות משפחות ישראליות עם הצורך להביא לקבורה בארץ קרובים שנפטרו או נהרגו בחו"ל — תהליך יקר, מורכב ולעיתים בלתי נגיש כלכלית.
כעת, עבור משפחת קרוסון, כל תרומה היא צעד נוסף בדרך אחת — להשיב את אדריאן הביתה.
קריאה לציבור לסיוע למשפחה:
https://my.israelgives.org/he/fundme/BurialOfBelovedSon
