“אמרו לי ‘זה מגיע לך’ מול הילדים. ברגע אחד נשבר לי העולם”

זה היה אמור להיות עוד רגע שגרתי של שבת. קניות עם הילדים, עצירה קצרה לפני שירותים. אבל בתוך דקות, המציאות התהפכה. תמרה בייטלמן אשרם, אלמנתו של נועם אשרם ז״ל שנפל בעזה לפני כשנתיים, עמדה עם ילדיה הקטנים ליד המעלית בסניף דקטלון בקניון G כפר סבא, כששומר החל לצעוק לעברה מרחוק: “אי אפשר לעלות עם זה”.

לדבריה, הוא לא הסביר למה הוא מתכוון. “ניסיתי להבין, שאלתי אותו למה הכוונה, אבל במקום להסביר הוא ניגש, הצביע על הסקייטבורד של הילד וחטף לו אותו מהיד”. הילדים, היא מספרת, קפאו במקום. “הם לא הבינו מה קורה. זו הייתה סיטואציה מאוד לא נעימה, בלשון המעטה”.

“זה מגיע לך”

מה שהחל כאי נעימות, הפך מהר מאוד לאירוע קשה בהרבה, כזה שנחרט בה ובילדיה. תמרה ביקשה שיניח לה ולילד ועמדה על כך שהשומר מתנהג בצורה לא מכובדת. לדבריה, הוא אמר לה “תקראי לבעלך שיעזור לך”. כשהשיבה שבעלה נהרג במלחמה, הוא צעק לעברה: “זה מגיע לך”.

משפט אחד שטלטל אותה בעוצמה. “זה היה רגע שבו לא הבנתי אם זה באמת קרה”, היא מתארת. “לרגע חשבתי שאולי רק אני שמעתי, אולי דמיינתי. אבל באותה שנייה הייתי צריכה להמשיך לתפקד, כי הילד שלי היה צריך אותי. לא היה לי זמן לעצור ולהתפרק”.

היא מתארת תחושת ניתוק כמעט מוחלט מהמציאות. “אני עומדת שם עם ילד קטן שצריך שירותים, אנשים מסביב, צעקות ברקע, ובתוך כל זה משפט אחד שמכה בעוצמה. לא היה לי זמן לעכל”.

לדבריה, תחושת ההשפלה לא נבעה רק מהמילים עצמן, אלא גם מהאופן שבו האירוע התרחש. “זה קרה לעיני אנשים, מול הילדים שלי, בלי שמישהו התערב. אני בוחרת להאמין שרוב הנוכחים לא הבינו את חומרת הדברים. אני רוצה לחשוב שאנשים לא שמעו. כי אם כן, זה כבר סיפור אחר לגמרי. זה לא רק מה שנאמר, אלא גם השתיקה סביב”.

“לא הייתה לי פריבילגיה לעצור”

מה הרגשת באותו רגע, כשאת גם צריכה להחזיק את הילדים וגם להתמודד עם מה שנאמר לך?

“זה היה בלבול מוחלט. מצד אחד אני עומדת שם ומרגישה שהקרקע נשמטת לי מתחת לרגליים, כאילו מישהו חצה קו אדום שאי אפשר לחזור ממנו. מצד שני יש לי ילד קטן שלחוץ לשירותים, ילדים שמסתכלים עליי ומנסים להבין מה קורה”.

“לא הייתה לי פריבילגיה לעצור. הייתי חייבת להמשיך, לתפקד, להיות שם בשבילם גם כשאני בעצמי בהלם”.

ההחלטה לפרסם

תמרה פנתה להנהלת הקניון, אך לדבריה קיבלה תשובה לקונית. ההחלטה לפרסם את הסיפור לא הייתה מובנת מאליה.

“עברו לי בראש כל מיני מחשבות איך יגיבו, מה יגידו עליי. במיוחד במקום שבו אני נמצאת היום בחיים, היה לי חשש שיציירו אותי בצורה לא נכונה”.

מה גרם לך בסופו של דבר כן לפרסם?

“הילדים שלי. לראות אותם שם, מבולבלים, מפוחדים, רואים את אמא שלהם עומדת ובוכה ואף אחד לא עוצר את זה. זה משהו שלא יכולתי להתעלם ממנו”.

“הרגשתי שאם אני שותקת, זה כאילו אני מסכימה שזה יקרה שוב. לא רק לי, אלא גם למישהו אחר”.

לדבריה, התגובות הפתיעו אותה. “אנשים כתבו לי תודה, אמרו שזה חשוב, שזה לא מובן מאליו לדבר על דברים כאלה. זה מאוד חיזק אותי, במיוחד כי בהתחלה באמת פחדתי”.

האבא הכי מצחיק שחי בתוכנו גם היום

השיחה חוזרת שוב ושוב לנועם אשרם ז״ל. לא רק כזיכרון, אלא כנוכחות חיה בתוך הבית. “הוא היה עושה שמח לכולם. תמיד רואה את הטוב, תמיד דואג לאחרים. אם מישהו היה צריך משהו, הוא היה שם. לא משנה מתי ואיפה”. היא מתארת אבא מעורב מאוד. “הוא היה מגיע לגן, לפעילויות, כולם הכירו אותו. הוא היה חלק מהחיים של הילדים בצורה מלאה”.

איך שומרים את נועם נוכח בתוך היומיום?

“אנחנו מדברים עליו כל הזמן. על הצחוקים שלו, על האוכל שהיה מכין, על הדברים הקטנים שהוא אהב. הוא חלק מהיום יום שלנו. הילדים גדלים עם הסיפורים עליו, עם הזיכרונות. הוא לא משהו שמניחים בצד. הוא איתנו”. בתוך כל זה, תמרה ממשיכה לגדל שלושה ילדים קטנים. מאיה בת תשע, ואייל ותומר בני ארבע.

“אני לא רק מתמודדת עם האובדן שלי. אני מתמודדת עם עוד שלושה שמתמודדים. יש לי אחריות עליהם, על איך שהם גדלים, על איך שהם רואים את העולם”. האירוע בקניון נגע בדיוק במקום הזה.

“זה לא רק מה שנאמר לי. זה מה שהילדים שלי ראו. וזה מה שהיה לי הכי קשה. כל מה שאני רוצה זה שהאירוע לא יעבור בשתיקה. שיבדקו, שיטפלו, שיבינו שזה לא תקין. כי זה לא אמור לקרות לאף אחד”.

תגובת הנהלת קניון G

“קיבלנו את פנייתך ואנו מייחסים לה חשיבות רבה. אנו בתהליך בחינה מעמיקה של האירוע. לאחר סיום תחקור האירוע והסקת המסקנות נפעל משמעתית מול המאבטח ככל שיידרש. כמו כן נחדד את הנחיות ההתנהגות והתקשורת לכל הצוותים. הציפייה שלנו מכל עובדינו לפנות ללקוחות בנימוס ובדרך ארץ בכל עת. אנו רואים בשירות ללקוח ערך מרכזי. תפקידנו אינו מסתכם בשמירה על חיי אדם והסדר הציבורי. הוא כולל גם יצירת סביבה שבה כל אזרח מרגיש מכובד ומוגן”.

מודעות