ירדן פבלק הגיעה לישראל בספטמבר 2023, כשהייתה בת 14, ללא הוריה ועם החלטה להתחיל כאן את לימודי התיכון. חודש אחר כך פרצה המלחמה. את שמחת תורה עשתה בבית משפחה בדרום הר חברון, ובתוך ימים מצאה את עצמה חלק מהמלחמה – ברגע שבו קיבלה המשפחה את הבשורה על הרצחו של האב. ההיכרות שלה עם החיים בישראל החלה בתקופה שבה גם מי שנולדו כאן התקשו לעכל את המתרחש.
כיום היא תלמידת כיתה י"ב באולפנת בני עקיבא אמנה בכפר סבא, שבה לומדות כ־80 תלמידות במסגרת תוכנית נעל"ה, נוער עולה לפני הורים. במסגרת שבוע העליות היא מספרת על המעבר בין המדינות, על ההבדלים בין בתי הספר ועל האנשים שהפכו עבורה את ישראל לבית. למרות המלחמה שפגשה זמן קצר כל כך אחרי הגעתה, היא מתכננת להישאר בארץ ולשרת בשירות לאומי.
מפולין לכפר סבא
ירדן גדלה בוורשה, בתוך הקהילה היהודית. בגיל תשע עברה עם משפחתה לארצות הברית, שם עבדו הוריה כרבנים באוניברסיטת ייל. בגיל 14 החליטה להגיע לישראל במסגרת נעל"ה באולפנת אמנה. הפעם, בשונה מהמעבר הקודם בין המדינות, הוריה לא הגיעו איתה. את ההיכרות עם המסגרת החדשה ועם החיים בארץ עשתה כתלמידה המגיעה לכאן בלעדיהם.
נעל"ה היא תוכנית המאפשרת לבני נוער יהודים מחו"ל, זכאי חוק השבות, להגיע לישראל ללא הוריהם ולהשלים כאן את לימודי התיכון. התוכנית נוסדה בשנת 1992, ומסלול הלימודים נמשך שלוש או ארבע שנים. המשתתפים משתלבים במוסדות חינוך ברחבי הארץ, בזרמי חינוך שונים, בהתאם לבחירה שנעשית עם ההורים עוד לפני ההגעה. המטרה היא לאפשר להם לסיים את התיכון ולהשיג תעודת בגרות ישראלית.
בראשיתה נועדה התוכנית לבני נוער ממדינות ברית המועצות לשעבר, מתוך מחשבה שהגעתם לישראל תסלול דרך לעליית משפחותיהם בעקבותיהם. בהמשך הורחבה האפשרות להשתתף בה לבני נוער מכל העולם. לצד המעבר למערכת החינוך הישראלית, המשתתפים נחשפים לתרבות ולמורשת המקומית ולוקחים חלק בפעילות חברתית וחינוכית. כך, המסגרת כוללת גם היכרות עם החברה שבה הם לומדים וחיים, בשנים שבהן הוריהם נשארים בחו"ל. עבור התלמידים מדובר בשילוב בין השלמת הלימודים לבין בניית חיים יומיומיים בארץ, במסגרת שנועדה ללוות אותם לאורך התהליך.
על פי הסוכנות היהודית, התוכנית ממומנת בידי משרד החינוך והסוכנות ומעניקה מלגה מלאה, הכוללת בין היתר שכר לימוד, כלכלה, ביטוח רפואי, שיעורי תגבור, חוגים וטיולים. לצד הלימודים פועלת מעטפת ליווי: האגודה לקידום החינוך מתארת תמיכה לימודית, חינוכית, חברתית ופסיכולוגית, וכן ליווי לקראת היציאה מהפנימייה ובהמשך השירות הצבאי או הלאומי. המעטפת נועדה לתת מענה לבני נוער החיים רחוק מהוריהם ומארצות מוצאם.
"הלוואי וכל ישראלי היה מסתכל על ישראל כעולה חדש"
עבור ירדן, ההתחלה בישראל כללה התמודדות שאינה חלק משגרת ההסתגלות של תלמידה חדשה. בשבת שמחת תורה תשפ"ד היא התארחה אצל משפחה בדרום הר חברון. בעקבות המצב הביטחוני נשארה בבית המשפחה, וב־9 באוקטובר הגיעו חיילים ובישרו על נפילתו של אב המשפחה, ד"ר איתן נאמן ז"ל. רס"ן במילואים איתן מנחם נאמן היה רופא לוחם בגדוד 7008 ונפל באותו יום. את הבשורה פגשה ירדן כשהיא עדיין בראשית דרכה בארץ.
"לא כל כך הבנתי מה קורה, הייתי באמצע להתרגל לחיים בארץ ופתאום להיות פה בזמן מלחמה, בזמן שהחברים שלי עוברים משהו מאוד מאוד קשה. זה היה ממש שוק בשבילי".
במקביל למציאות הביטחונית, נדרשה להכיר גם את ההבדלים היומיומיים בין המסגרת שבה למדה בחו"ל לבין האולפנה בכפר סבא. היא הגיעה מבית ספר קטן, שבו למדו רק חמישה תלמידים בשכבה. המעבר למסגרת גדולה יותר היה שינוי בפני עצמו, אבל בדבריה היא מתעכבת דווקא על אופי היחסים עם המורות ועל המקום שניתן לחייה האישיים של התלמידה בתוך בית הספר.
"בחו"ל אם אני מאחרת חמש דקות לשיעור, אני כותבת למורה מייל רשמי", היא מספרת. "ופתאום פה בארץ המורות מגיעות אליי, מחבקות אותי ואומרות לי: 'קחי את המספר שלי, תכתבי לי בוואטסאפ'. זה מאוד שונה. פה בארץ המורים לא רק מסתכלים על המקצוע, אלא על התלמיד כולו, גם על החיים האישיים שלו".
הקרבה שהיא מתארת אינה מסתיימת בבית הספר. כשירדן מדברת על העלייה, היא מבקשת להסביר מדוע מבחינתה ההגעה לישראל שונה ממעבר רגיל למדינה אחרת. אף שגדלה מחוץ לישראל והגיעה ללא הוריה, היא אינה מתארת את המקום שאליו באה כארץ זרה.
"אני שומעת אנשים ששואלים וחושבים איך זה יכול להיות שאנחנו מגיעות למדינה זרה, אבל זאת לא ארץ זרה, פה בארץ אנחנו מוקפים ביהודים".
גם ביקור בכותל בסוכות המחיש עבורה את ההבדל בנקודת המבט. בזמן שאנשים סביבה התלוננו על העומס ועל התורים, היא התרגשה דווקא מריבוי האנשים. מה שעבור מבקרים אחרים היה צפיפות, עורר בה התרגשות מהמפגש עם כל כך הרבה יהודים במקום אחד. "הלוואי שכולם היו מסתכלים על ארץ ישראל ועל מדינת ישראל בעיניים של עולה חדש".
לאורך הזמן נוצרו גם קשרים עם משפחות, חברים ואנשים שביקשו לארח ולעזור לה ולחברותיה. ההזמנות לשבתות הפכו לחלק מהחיים שלה בארץ, ולדרך שבה היא מסבירה את תחושת השייכות שנבנתה כאן. "אני תמיד אומרת שיש לי יותר הזמנות מאשר שבתות", היא מספרת. "כל הזמן אנשים מזמינים אותנו, יש את המושג הזה 'חייל בודד', אולי אנחנו לבד, אבל אנחנו לא בודדים".
