מוקדש לזכרו של יובל יופה, הבן של יורם החבר האהוב ולמשפחת יופה היקרה. תהיו חזקים
פוסט אישי על חשיבות האסקפיזם בשעות קשות אלה.
רובכם יודעים שאיבדתי את ביתי הבכורה רזי וכל הפוסט טראומה חזרה במלוא הדרה.
הכדורגל הציל לי את החיים. פעם כתבתי על זה טור שלם. על מאיות השנייה האלו שמנתקות אותך מהטראומה וכמה הן חשובות.
אז דווקא היום…תראו כמה שיותר כדורגל. ומי שאוהב הומור, ריקוד, מוסיקה, בישול, קריאה, או כל מה שעושה לו טוב, שיברח לכמה רגעים.
כל דקה של נשימה סדירה חשובה עכשיו.
משאיר כאן טור שכתבתי בעבר על חשיבות האסקפיזם בשעות קשות.
עמותת האוהדים כתבה לזכרו של יובל:
"אנו שולחים חיבוק חם בשם עמותת האוהדים ובשם כל אוהדי המועדון למשפחה.
הלב נשבר,
הצעיף הראשון של המועדון הוא שלך יובל,
גיבור ישראל שלנו.
תשמור על העולם ילד,
נזכור אותך לעד,
ביציע ועל המגרש.
מבטיחים להנציח ולא לשכוח.
לעולם לא תצעד לבד.
יהי זכרך ברוך"
