איתמר שלזינגר חייו ומותו של הנסיך הקטן מכפר סבא

אחרי יותר משנתיים של חוסר ודאות: אותרו שרידיו של איתמר שלזינגר מכפר סבא. החיפושים, החרדות, התקווה שלא דעכה והמאבק של משפחה אחת – שהפך לקריאה לאומית לשינוי היחס לנעדרים.
אמו, סימה שלזינגר: “חיינו בגיהינום יותר משנתיים. במחשבות ודאגות על מה עלה בגורלו של איתמר – חוסר הידיעה גמר אותנו. כעת, כשמצאו את שרידיו, אנחנו מבקשים להעלות את המודעות לנושא הנעדרים בארץ. לצערנו, אין שום חוק מסודר”.

יותר משנתיים ושלושה וחצי חודשים חיו בני משפחת שלזינגר בכפר סבא בתוך חלל פתוח. בלי תשובות. בלי ודאות. עם תקווה עיקשת וכואבת, שמסרבת להיעלם. לפני שבועיים, לאחר מסע חיפושים ארוך ומתיש, התקבלה הבשורה הקשה: שרידיו של איתמר שלזינגר, בן 33 במותו, שנעדר מאז ספטמבר 2023, אותרו וזוהו במכון לרפואה משפטית.

היעלמותו של איתמר

איתמר נעלם ב־21 בספטמבר 2023, לאחר שהיה מעורב בתאונת דרכים קלה באזור עין חוד שבכרמל. בתאונה נפגע הולך רגל באורח קל. מצלמות אבטחה תיעדו את איתמר זמן קצר לאחר האירוע – ואז, בבת אחת, נעלמו עקבותיו. רכבו אותר סמוך ליישוב, אך הוא עצמו לא נמצא, חרף סריקות נרחבות של המשטרה, יחידות חילוץ, כלבנים ומתנדבים בחורש למרגלות הכרמל.

בכפר סבא ובסביבתה הפך שמו של איתמר למוכר. קריאות חוזרות לציבור ופוסטים ברשתות החברתיות הפכו לסמל של מאבק משפחתי עיקש ושל תקווה שלא נמוגה גם כשהזמן חלף.

המפנה הגיע רק לאחר יותר משנתיים. לאחרונה ביצעו צוותים של "מגנוס" – איתור וחילוץ – סריקות ממוקדות באזור שאינו נגיש, במרחק של כ־600 מטרים מהמקום האחרון שבו נמצא הרכב. שם, בין סבכי החורש, אותרו שרידי עצמות. בדיקות במכון לרפואה משפטית קבעו בוודאות: מדובר בשרידיו של איתמר.

“הנסיך הקטן שלנו”

סימה: “מצאו רק חלק קטן מבני, אבל משמעותי. עצמות שזוהו גם באמצעות DNA, כך שסוף־סוף יכולנו להביא אותו למנוחת עולמים. הוא היה ‘הנסיך הקטן’ של הבית – הבן הצעיר, השלישי. יפה תואר וצנוע. הוא נולד וגדל בכפר סבא, למד בתיכון הרצוג והצטיין בלימודיו. עבד בתחום המחשבים בבתי ספר ברעננה, בתחזוקת מחשבים, אהב גאדג’טים ומוזיקה וניגן בגיטרה. מעבר לכך, הוא היה אדם של נתינה: עבד עם אנשים עם מוגבלויות, לקח אותם להופעות ולמשחקי כדורסל”.

מה עבר עליכם כמשפחה בשנים האלו?

גדי, אביו: “סיוט. גיהינום. תסכול וחרדות. שאלנו את עצמנו בלי סוף איפה הוא, מה קרה לו, מי פגע בו – אם פגעו בו. כל תרחיש היה אפשרי. רק עכשיו, כשהוא הובא לקבורה, אנחנו מתחילים קצת להירגע”.

לשאלה מה בעצם ידוע על מה שקרה באותו ערב, אין לבני המשפחה תשובה חד־משמעית.

“אנחנו יודעים שהוא נסע לעין חוד, כפר ערבי”, אומר גדי, אביו. “אין לנו מושג למה. הוא רצה לצאת מהיישוב, אך השער היה סגור. הוא ניסה לעקוף אותו, והרכב שלו התהפך על צידו – ומאז הוא נעלם. במשך תקופה נערכו אחריו חיפושים: המשטרה, יחידת הכלבנים ומתנדבים. הקמנו בבית חמ״ל שפעל 24 שעות ביממה. קמנו כל בוקר ודיברנו עם כל מי שאפשר – עיתונאים, ערוצי טלוויזיה, העירייה. כמעט הרמנו ידיים, אבל חוסר הידיעה לא נתן מנוח”.

מה גרם לכם לא להתייאש?

גדי: “החלטתי לתת עוד צ’אנס אחרון. אפילו למצוא ציפורן. אי אפשר לחיות ככה. זה לא חיים. אנחנו כבר בני 81. בסופו של דבר, ההחלטה לשכור גוף אזרחי היא שהביאה לפריצת הדרך. המשטרה עשתה מאמצים, אבל אין גוף ייעודי לנעדרים. לדעתי, המדינה חייבת להקים גוף כזה. מי שלא חווה אובדן מהסוג הזה לא יבין זאת לעולם”.

שינוי במדיניות וחקיקת חוק שיסייע למשפחות הנעדרים

במהלך התקופה הצטרפה סימה לעמותת משפחות הנעדרים, בניסיון למצוא מעט נחמה ותשובות. “הם בכו איתי, שמחו איתי והחזיקו אותי. הבטחתי לורדה, מנהלת העמותה, שאפעל למענה עד סוף חיי. הבן שלה נעדר עשר שנים. היא הקימה את העמותה מתוך הכאב כדי לעזור לאחרים, וכמוה יש עוד מאות משפחות בישראל שעקבות יקיריהן נעלמו והן חיות בצער”.

איתמר הובא לקבורה. ייתכן שבעתיד יימצאו שרידים נוספים, אך המשפחה כבר מתכוננת להקמת מצבה במסגרת השלושים. גם מחשבות על הנצחה כבר יש. חבר מקיבוץ באזור עין חוד, יוסי עדן, מבקש להקים לזכרו פינת מנוחה למטיילים – עם ספסל וברזייה, מקום שקט ופשוט. “הזיכרון שלו בלב שלנו יישאר עד נשימתנו האחרונה”.

לסיום, בני המשפחה מבקשים להעביר מסר להורים אחרים החיים בתוך אי־ודאות דומה:
“תהיו עקשנים. אל תוותרו. אנחנו קמנו כל בוקר ונלחמנו. לא האמנו שנמצא אותו – אבל היינו חדורי מטרה”.