הברק מכה פעמיים באותו מקום: שוב ראש עיריית כפר סבא חשוד בפלילים

יש משהו כמעט בלתי נתפס בכך שבתוך פחות מעשור מוצאת את עצמה כפר סבא בפעם השנייה מול חקירה פלילית הנוגעת לאדם העומד בראשות העירייה.

בשנת 2017 היה זה ראש העיר דאז, יהודה בן חמו, שנעצר ונחקר בחשד לעבירות שחיתות. החקירה ההיא הסתיימה בכתב אישום, בהרשעה ובגזר דין שהוחמר בבית המשפט העליון ל-30 חודשי מאסר בפועל ולקנס של 300 אלף שקל.

ב-12 באוקטובר 2026 נעצר ראש העיר המכהן, רפי סער, לצד רעייתו מיטל, מנכ"ל החברה הכלכלית ואחרים, במסגרת חקירה סמויה שנמשכה למעלה משנה. החשדות כוללים שוחד, מרמה והפרת אמונים, הלבנת הון והטיית מכרזים. סער הודיע כי ישתף פעולה עם החקירה וביקש להימנע מהסקת מסקנות בטרם יתבררו העובדות.

צריך לומר זאת באופן ברור: בן חמו הורשע בדין. סער הוא חשוד, והחשדות נגדו טרם הוכחו. ההבחנה הזאת אינה רק משפטית, היא מוסרית וציבורית. אסור לטשטש אותה. ובכל זאת, גם בלי לקבוע דבר על אשמתו של סער, קשה להתעלם מהשאלה המרחפת מעל העיר: איך שוב הגענו לכאן?

העיר גדולה מכל ראש עיר

כפר סבא היא עיר בעלת מסורת אזרחית, מערכת חינוך, קהילה פעילה ומוסדות ציבור. היא אינה מתחילה או מסתיימת בלשכת ראש העיר, וההישגים שלה שייכים בראש ובראשונה לתושביה ולאנשים שבנו אותה לאורך השנים.

אבל לראש העיר יש כוח רב. הוא משפיע על סדרי העדיפויות, על תקציבים, על פיתוח העיר, על מינויים ועל מערכת מורכבת של קשרים בין השלטון המקומי לבין העולם העסקי.

הכוח הזה ניתן לו בנאמנות, לא בבעלות.

כאשר משטרת ישראל חוקרת חשד שלפיו כספי שוחד הועברו בתמורה לזכייה במכרזים ציבוריים, היא נוגעת בלב ההסכם הבלתי כתוב שבין האזרח לשלטון: ההנחה שכספי הציבור מנוהלים לטובת הציבור, ולא לטובת מי שמקורב למוקדי הכוח.

נכון לעכשיו אלה חשדות בלבד. אך עצם חומרתם מצדיקה דיון ציבורי בשאלה כיצד נשמרים מנגנוני הבקרה על ההתקשרויות העירוניות.

איפה היו שומרי הסף?

זו אולי השאלה החשובה ביותר שצריכה ללוות את הפרשה, בלי קשר לתוצאותיה הפליליות. בעירייה פועלים יועצים משפטיים, גזבר, מבקר, ועדות מכרזים, חברי מועצה ומנהלים מקצועיים. החברה הכלכלית העירונית פועלת באמצעות מוסדות ניהול ופיקוח משלה.

כל אלה אמורים להבטיח שהחלטות מתקבלות בהתאם לחוק, שהכסף הציבורי מנוהל באחריות ושההתקשרויות נעשות על פי אמות מידה ענייניות.

אין כיום בסיס לקבוע שמי מהגורמים הללו כשל בתפקידו. אבל יש בהחלט מקום לבחון האם מערכות הפיקוח חזקות מספיק, האם המידע זמין למי שאמורים לבקר את ההחלטות, והאם קיימת עצמאות מקצועית אמיתית גם מול ראש עיר בעל כוח והשפעה.

מנגנון בקרה טוב אינו כזה שמתגלה רק לאחר שהמשטרה מגיעה לבניין העירייה. הוא כזה שמסוגל לזהות חריגות, להעלות שאלות ולעצור החלטות בעייתיות בזמן אמת.

הלקח מהפרשה הקודמת

הפרשה של יהודה בן חמו הייתה אמורה להיות נקודת מפנה בתולדות השלטון המקומי בכפר סבא.

לא רק בגלל ההרשעה, אלא בגלל ההזדמנות שנוצרה בעקבותיה לבחון מחדש את יחסי הכוחות בעירייה, את גבולות הסמכות ואת תרבות הניהול הציבורית. אין בידינו מידע המאפשר לקבוע אילו לקחים הופקו בפועל, אילו נהלים שונו ומה הייתה מידת יעילותם.

דווקא משום כך, אם יתברר שהחקירה הנוכחית מצביעה על כשלים מערכתיים, יהיה צורך לשאול לא רק מי פעל שלא כדין, אלא גם כיצד התאפשר הדבר ומה נעשה מאז הפרשה הקודמת כדי למנוע הישנות של כשלים.

אמון הציבור אינו מובן מאליו

הנזק שפרשות שחיתות עלולות לגרום אינו מסתכם בכסף או בפגיעה במוניטין של אדם כזה או אחר. הוא מחלחל אל חיי היומיום של התושבים.

בעל עסק המתמודד במכרז עירוני צריך להאמין שיש לו סיכוי הוגן. תושב המבקש שירות צריך לדעת שהחלטות מתקבלות לפי כללים ברורים. יזם המבקש לקדם פרויקט צריך לדעת שקשרים אישיים אינם תחליף להליכי תכנון ומכרז תקינים.

וכאשר האמון הזה מתערער, גם החלטות מקצועיות וראויות עלולות להיתקל בחשדנות.

זה המחיר הציבורי האפשרי של פרשות מסוג זה, גם כאשר רק חלק מהחשדות מתבררים בסופו של דבר כנכונים, ולעיתים גם כאשר הם אינם מבשילים לכתב אישום.

כפר סבא צריכה תשובות, לא משפט שדה

התגובה הנכונה לפרשה אינה הרשעה מוקדמת בכיכר העיר, וגם לא התייצבות אוטומטית להגנתו של נבחר ציבור רק משום שתומכים בו. רפי סער זכאי לחזקת החפות ולהליך הוגן. המשטרה והפרקליטות מחויבות לחקור את החשדות באופן מקצועי, והציבור צריך לאפשר להן לעשות את עבודתן.

באותה מידה, תושבי כפר סבא זכאים לשלטון מקומי שמתפקד כסדרו, להחלטות שקופות ולפיקוח אפקטיבי על כספי הציבור. בהמשך, כאשר הדבר יתאפשר בלי לפגוע בחקירה, יהיה מקום לבחון את ההתקשרויות שנמצאות במוקד החשדות ואת מנגנוני הפיקוח שפעלו סביבן.

הברק מכה פעמיים. האם הפעם נלמד משהו?

הביטוי המוכר אומר שהברק אינו מכה פעמיים באותו מקום. אבל המציאות הציבורית מוכיחה שאין כל חסינות מפני חזרה של משברים.

שני ראשי עיר, שתי תקופות כהונה, שתי פרשות פליליות שונות לחלוטין מבחינת מצבן המשפטי. ובתווך, אותה עיר ואותם תושבים שמצפים ממי שמנהלים את ענייניהם לעמוד בסטנדרטים הגבוהים ביותר של יושרה ואחריות.

אין סיבה שתושבי כפר סבא יישאו על כתפיהם את כתם החשדות המיוחסים לנבחרי ציבור. העיר גדולה מאנשיה, ומוסדותיה צריכים להיות חזקים מכל אדם העומד בראשם. החקירה הנוכחית רק החלה את שלבה הגלוי. ייתכן שחלק מהחשדות יתבססו, ייתכן שלא. את ההכרעה יש להשאיר לבתי המשפט.

אבל השאלה הציבורית כבר מונחת על השולחן.

האם השלטון המקומי בכפר סבא בנוי כך שיוכל לשמור על אמון הציבור גם כאשר האדם העומד בראשו נמצא תחת חקירה?

זו שאלה שראוי להפנות לא רק לראש העיר, אלא למערכת העירונית כולה.

כי בסופו של דבר, האמון הציבורי אינו שייך לראש העיר המכהן, לראש העיר הקודם או למי שייבחר אחריהם.

הוא שייך לתושבים. ועליו צריך לשמור.