לקראת יום המעשים הטובים נפגשנו עם שתי דיירות מיוחדות במינן, יהודית מרקוס ורות פליסהאואר, שמתגוררות בבית הדיור המוגן בית מוזס ולמרות גילן הן לא נחות לרגע ובוחרות להתנדב בכל רגע נתון. יהודית ורות הן רק שתי דוגמאות לאנשים שמקדישים את זמנם וכישוריהם למען הקהילה שסביבם בבית מוזס.
יהודית מרקוס: עדשת המצלמה שמחברת בין אנשים
יהודית מרקוס, בת 87, מתגוררת בבית מוזס כבר עשר שנים. אך היא אינה רק דיירת – היא גם מתנדבת פעילה, אשר מנציחה בעדשת מצלמתה את רגעי החיים המיוחדים של הדיירים.
אני חובבת צילום, ומתנדבת לצלם את דיירי הבית באירועים שונים," מספרת יהודית. "לאחרונה יזמתי הפקת ספר טלפונים שבו ליד כל מספר מופיעה תמונתו של הדייר, כדי להקל על ההיכרות בין כולם."
היוזמה של יהודית לא נעצרת שם – היא מצלמת כל דייר חדש המגיע לבית, ותמונתו מוצגת על לוח המודעות כדי להקל על קליטתו בקהילה. בנוסף, היא מתעדת את כל האירועים המתקיימים בבית ומקרינה את התמונות על מסך הלובי. "הדיירים אוהבים לראות את עצמם באירועים, וזה מאפשר להם להיזכר ברגעים המשמחים שהם חוו יחד."
לסיכום השנה, יהודית אוספת את מיטב הצילומים שלה ויוצרת מצגת מרגשת שמסכמת את הרגעים הבלתי נשכחים של השנה החולפת.
מה גורם לך לתרום ולהתנדב?
"אני אוהבת להיות בקשר עם אנשים, וזה מוסיף לי עניין בחיים. לראות איך התמונות שלי משמחות אחרים – זה משמח גם אותי."
רות פליסהאואר בת ה-89, מפיצה שמחה דרך ריקוד ומשחקים היא דוגמה נוספת לכוחה של ההתנדבות. היא מפעילה את הדיירים בריקודים ומשחקת עם הדיירים בין היתר במחלקה הסיעודית.
"אני חושבת שחשוב להיות בקשר עם אנשים אחרים, ובית מוזס נותן לי את ההזדמנות הזו. אני בפנסיה ויש לי זמן, אז אני מנצלת אותו לטובה", היא מסבירה. בין יתר עיסוקיה, היא גם עוזרת לניצולי שואה לתקשר עם גורמים בגרמניה על ידי תרגום מכתבים.
רות אינה רק מתנדבת בבית מוזס – היא גם פעילה חברתית בעמותה התומכת בילדים ומשפחות בסיכון. בעבר היא עבדה כרופאה בתחום הפסיכיאטריה של ילדים ונוער, והיום ממשיכה לתרום מניסיונה ומיכולותיה.
בגילך, רבים נחים ונהנים מהחיים. למה את בוחרת להתנדב?
רות מחייכת ואומרת: "תמיד הייתי פעילה וזה חלק מהחיים שלי. ההתנדבות עוזרת לי להישאר מחוברת, לא לחשוב על דברים קשים כמו המלחמה או מצבה של המדינה. אני רואה בזה שליחות."
בחרת בין השאר להתנדב במחלקה הסיעודית, כולנו חוששים מהסוף לא חששת להתנדב דווקא שם?
"לא כולם מסיימים את חייהם במחלקה הסיעודית. בבית מוזס יש לנו את כל התנאים להזדקן בכבוד – גם במחלקה הסיעודית. גם לאדם חולה או מוגבל אפשר להביא קצת אור ושמחה. בחרתי להתנדב שם כי חשוב לי לתקשר ולסייע גם לאנשים שיותר קשה להם. זה האני המאמין שלי".
רות היא גם ניצולת שואה, ואומרת שההתנדבות היא עבורה דרך להחזיר לעולם את מה שקיבלה. "הייתי רק בת תשע בזמן השואה, לא חשבתי אז שאגיע לגיל כזה, בטח לא שאוכל לעזור לאחרים. אבל אנשים עזרו לי להישאר בחיים, וכיום זה החוב שלי – להחזיר ולסייע לאחרים."
התנדבות ונתינה כערך עליון בבית מוזס
יום המעשים הטובים בבית מוזס הוא לא רק יום אחד בשנה, אלא ביטוי לאורח חיים שמונע מנתינה, אהבת הזולת וחיבור בין אנשים. בבית מוזס, הערך של הנתינה וההתנדבות מושרש עמוק בתרבות המקום, ודייריו רואים בו דרך חיים של ממש.
לאורך כל השנה, הדיירים מסייעים זה לזה, יוצרים קשרים משמעותיים ותומכים בקהילה שסביבם. הם מאמינים שהנתינה אינה רק פעולה חד-פעמית, אלא דרך להפוך את העולם למקום טוב יותר. בזכות דיירים כמו יהודית ורות, המקום הופך לקהילה חמה, תומכת ומשמעותית לכל מי שחי בה.
הדס צידה, מנהלת התרבות של בית מוזס:
הדבר הבולט ביותר בבית מוזס הוא הנכונות של הדיירים לתרום מזמנם וממרצם למען רווחת הכלל. רבים מבקשים להתנדב במגוון תחומים, כמו עריכת תוכניות מוסיקליות, הפעלת משחקיה, צילום, ריקוד ועוד, מתוך רצון אמיתי לסייע ולתמוך בחבריהם.
אחד הביטויים המרגשים ביותר לערבות ההדדית בבית מוזס הוא ההתנדבות עבור הדיירים שנחלשו, הן פיזית והן קוגניטיבית. הדאגה לאחר, במיוחד כאשר הוא פגיע, מעידה על התגברות על הפחד הבסיסי ש"גם לי זה יקרה". זוהי הענקת כבוד לאדם באשר הוא אדם, ללא קשר למצבו הנוכחי.
הדיירים המתנדבים מגישים עזרה ותמיכה לדיירים הזקוקים לכך, מתוך רצון אמיתי להקל עליהם ולשפר את איכות חייהם. הם מבקרים, משוחחים, משחקים, מלווים אותם לפעילויות ומסייעים בכל דרך אפשרית. פעולות אלו מעניקות תחושת ביטחון ושייכות לדיירים הנעזרים, ומזכירות להם שהם לא לבד. ההתנדבות היא ביטוי עמוק של אנושיות וחמלה, המאפשרת לדיירים הוותיקים להמשיך ולהרגיש מוערכים ומשמעותיים, גם כאשר כוחם הולך ודועך.
הדיירים המתנדבים בבית מוזס משמשים מודל לחיקוי עבור כולנו. הם מעניקים השראה לערכים נעלים כמו חמלה, רוחב לב, נדיבות ואחווה. הם מזכירים לנו את החשיבות של נתינה לאחר, גם כאשר אין לנו הרבה לתת.
העשייה המרשימה הזו החלה לפני כעשור, כאשר ועד הדיירים החל לגייס מתנדבים מבין הדיירים העצמאיים שיאמצו דיירים במחלקה הסיעודית. המתנדבים הנחילו לשאר הדיירים את ההסתכלות מעבר לגוף הסיעודי וכסא הגלגלים, אל נשמת האדם ומי שהוא היה בחייו הארוכים והעשירים.
