מחפשת את המלאך שהציל אותי
בחזרה מהתופת, מזל תזזו (33) מנתיבות, היא אחת מניצולי מסיבת נובה. ב-7.10, היא שמחה ורקדה עם שני חבריה דניאל ויוחאי, היא לא ידעה שזה היום האחרון בו תראה אותם בחיים. כיום היא נמצאת בפנימיית אונים בכפר סבא ועדיין לא מעכלת את מה שעבר עליה. תזזו מספרת על הטבח הנוראי, המחבוא בשיחים, המפגש עם המחבלים שהשליכו אותה רק כי חשבו שהצליחו לרצוח אותה – ועל המלאך בדמות אדם – איתי שהציל אותה מהתופת.
"אני רוצה לאתר את איתי – בחור צעיר שהציל אותי ועוד בחורה נוספת. הוא חיפש איתנו רכב נטוש והוציא אותנו ממקום הטבח. איתי – אני רוצה לפגוש אותך ולומר לך תודה", אומרת תזזו בדמעת.
חייה של תזזו 33 מנתיבות אם חד הורית לילד בן 9, סטודנטית לאדריכלות ועיצוב פנים ומדריכה של נוער בסיכון – השתנו ברגע אחד. לדבריה, גם לאחר כשהצליחה להימלט מזרועות המחבלים הרצחניים – היא הופקרה. "אני עדיין בהלם מכל מה שקרה. הלכתי לרקוד וחזרתי בלי החברים שלי, שבורה ומדממת בגופי ונפשי".
תזזו החליטה להתראיין ל"כפר סבא ניוז" כדי לספר על האסון שקרה לה ולכל עם ישראל. "האסון הזה היה יכול להימנע אם כוחות ההצלה היו מגיעים למקום בזמן. אני עדיין שומעת ורואה את הצעקות והקללות של המחבלים, את היריות, המראות של הגופות המחוררות ואת ריח השריפה. אני נמצאת כאן בכפר סבא, במקום מוגן שבו כולם עוזרים לי – אבל אין לי מנוחה".
סיפור ההישרדות והאומץ של תזזו מתחיל ביום שבת בבוקר במסיבת נובה, בשעה 6:00 בבוקר- כשקולות היירוטים נשמעו מעל ראשם של החוגגים שהתבקשו להתפנות מהמקום.
"כעת אני מחפשת את איתי – המלאך שהציל אותי. מדובר בבחור צעיר, בהיר, מזוקן ופצוע בידו. היו לו עם משקפיים, הוא היה אזרח ואני מאוד רוצה למצוא אותו ולהודות לו."
לא חשבתי שמדובר במשהו רציני
"לא חשבתי שמדובר במשהו רציני הייתי בטוחה שזה יעבור והרגעתי אנשים. אני גרה בנתיבות ורגילה לכך. אני וחבריי החלטנו לנסוע אליי – ביתי נמצא במרחק של 20 דקות נסיעה מהמסיבה. עליתי לרכבי ואביחי ודניאל עלו לרכבם. ראינו שוטרים שירו לכוון מחבלים והבנו שמדובר במשהו רציני. התחלנו לנסוע בדרך עפר אך הרכבים נתקעו. השוטרים צרחו לנו שנברח. נסינו לנסוע ברכב של יוחאי ודניאל, אבל הוא לא הצלחנו בגלל דרך העפר. נטשנו את הרכבים והבנתי שאם אני רק מרימה את הראש – כדור יפגע בי".
מה עשית?
"רוב המבלים רצו לשדות. אני ניסיתי להסתתר מאחורי שוטר אבל המחבלים התקרבו. ברחנו לשיחים כדי להסתתר – היו שם עוד אנשים שנפצעו ואני מקווה שהם בסדר. כיסינו את עצמנו בשיחים. כעבור כמה דקות שמענו את המחבלים. הם בקשו מאיתנו לקום וצעקו באנגלית. אני לא קמתי וקיבלתי קת של רובה לראשי. בשל המכה לא שמעתי ולא ראיתי כלום לכמה רגעים. התעוררתי בזמן שהם יישרו את רגליי כדי לקשור אותן עם חבלים. מישהו התקרב אליי ואני עצרתי את נשימתי והעמדתי פני מתה. הם היו בטוחים שאני מתה. כמות דם שנזלה מהיד שלי וכסתה את פלג גופי העליון, וזה מה שהציל אותי. הם חשבו שהדם נזל מהראש ונטשו אותי".
מתי את מבינה שחברייך לא בחיים?
"איבדתי את ההכרה וכשהתעוררתי קראתי לדניאל. היא לא ענתה לי, הרמתי את הראש וראיתי שגם דניאל וגם יוחאי לא בחיים. חזרתי לאותה התנוחה ולא הסתכלתי שוב – התנתקתי. הבנתי שהם נרצחו רק שיצאתי מהתופת. היה קשה להבין מה קרה באותה העת כי הייתי צריכה לשרוד. החלטתי להישאר בשחים ולהעמיד פני מתה. זמן קצר לאחר מכן, הרגשתי מישהו ששוכב לי על הרגליים. עצרתי את הנשימה ודיברתי בליבי עם בורא עולם, הוא והרצון שלי לשוב לבני בן ה-9 נתנו לי את הכוח באותם הרגעים".
חשבת שהמחבלים שבו?
"כן. רעדתי מפחד ועצרתי את נשמתי. בדיעבד זו הייתה בחורה בת 21 שחיפשה טלפון. היא ממש נבהלה שקמתי, גם היא הייתה בטוחה שאני מתה. הבחורה מצאה את הטלפון שלי ושלחה את המיקום והודעות לכל העולם כדי שיבואו להציל אותנו. חשבנו להמשיך להסתתר שם אבל פתאום פרצה שריפה ענקית ולא ידענו מה לעשות. בכביש יש מחבלים ויריות ומצד שני אנחנו תיכף נשרפות. אני רצתי כמו משוגעת לכוון הכביש, והיא החלה לרוץ לצד של השריפה רחוק מהמחבלים ".
נשמע ממש מלחיץ, מאיין התושייה והאומץ באותם הרגעים?
"אני לא יודעת. התפללתי כל הזמן לאלוהים שייתן לי את הכוח לצאת מהתופת. כשהגעתי לכביש, נכנסתי לחלק אחורי של רכב ריק והתכסיתי בשמיכה שהייתה מונחת שם. מתוך הרכב, פניתי באמצעות הנייד לכל מי שאני מכירה גם לכוחות ההצלה אבל אף אחד לא הגיע במשך שעות. כשכבר שמעתי חיילים ושמחתי – הם אמרו שבאו לקחת פצועה – חשבתי שבאו לקחת אותי אך הם טענו שבאו לקחת מישהי שפצועה יותר ממני. הקת שחטפתי בראשי והיד הפצועה לא הספיקו עבורם. עמדתי מושפלת במקום הכי מסוכן שיש והם נסעו. הייתי מתוסכלת ברמות קשות. לא הבנתי למה אף אחד לא בא להציל אותי. כל פעם שחשבתי שמגיעים התבדיתי".
הרגעים הקשים, ותחושת חוסר האונים לוו את תזזו במשך שעות רבות. היא עמדה לדבריה מופקרת בכביש עד לרגע שבו הגיע בחור בשם איתי – שהציל אותה ואת הבחורה שהסתתרה עמה בשחים, שבינתיים הגיעה גם היא אל הכביש.
"הסתתרתי ברכב המון זמן עד שאיתי הגיע ושלף אותי מהרכב. פגשנו את הבחורה שהתחבאה איתי בשיחים. חיפשנו רכב נטוש כדי לברוח משם ולמזלנו הצלחנו. אני עדיין לא מאמינה שחוויתי את כל הזוועות האלו ומרגישה בחלום רע. זה כל כך לא פייר שדניאל ויוחאי לא חזרו איתי, הם מתו מוות מיותר. היה אפשר להציל אותם. מבחינתי מדובר במחדל נוראי שגבה חיים רבים. מכרו, נטשו והפקירו אותנו. אני מקווה שהדבר המטורף שקרה לא יקרה יותר בחיים. אני רוצה לומר לחטופים ולמשפחותיהם שליבי איתם. אם המחבלים היו בודקים אותי עוד קצת – אני הייתי אתכם במנהרת עזה – או שבכלל לא בחיים. עכשיו צריך לעשות הכל כדי להחזיר את החטופים".
מה מצבך כיום?
נפגעתי כאמור בראש וביד. טופלתי במאיר, עש לי בדיקות סיטי ותפרים. נותחתי ביד ואצטרך לעבור עוד טיפולים כדי שהיא תשוב לתפקד לגמרי. כשהשתחררתי הפנו אותי לבית חב"ד בכפר סבא. הם מצאו לי מקום להתגורר בו לתקופה קצרה. משם עברתי ליחידת דיור בכפר סבא וכעת אני נמצאת בפנימית אונים בעיר. אני רוצה להודות לכל הרופאים והאנשים הטובים שעזרו לי – זה לא מובן מאליו.
כעת אני מחפשת את איתי – המלאך שהציל אותי. מדובר בבחור צעיר, בהיר, מזוקן ופצוע בידו. היו לו עם משקפיים, הוא היה אזרח ואני מאוד רוצה למצוא אותו ולהודות לו. אם יש אנשים שהיו במסיבה ויש להם קצה חוט פנו אליי בפייסבוק או באינסטגרם".
https://www.facebook.com/mazal.tazazo.1?mibextid=LQQJ4d
https://instagram.com/mazal_tazazo?igshid=NzZlODBkYWE4Ng%3D%3D&utm_source=qr
