הלחימה בעוטף עזה הותירה מאות משפחות ללא קורת גג. הנהלת "בית גיל פז" סיפקה להם בית חם – גם אם זמני. גלינה ואנטולי נחשנוב, תושבי שדרות, שהצליחו לברוח מעירם להינצל, מספרים: "נזרקנו לרחוב ונותרנו ללא בית. לא ידענו לאן אנחנו נוסעים – רצינו לברוח מהטילים והרציחות", מספרת גלינה, שעברה להתגורר בימים אלו ב"בית גיל פז".
ירי הטילים היה חלק מחייהם של משפחת נחשנוב, אך השבת השחורה אליה התעוררו לא תישכח לעולם. גלינה: "עלינו לארץ מרוסיה בשנת 1991 עם שני ילדים. בני הקטן נולד כאן בשדרות. לצערנו הוא לא מכיר חיים אחרים ללא טילים – גם אנחנו. בשבת שבה החל הטבח – התעוררנו לבוקר קשה. נכנסו לממ"ד, שמענו הכל מתוך הבית והחלטנו לברוח מהעיר לכוון המרכז. תוך כדי נסיעה שמענו על מה שקרה בקיבוצים. נסענו באימה ועם דמעות בעיניים. יש לנו הרבה חברים מבארי וניר עוז ומאוחר יותר שמענו על החברים שלנו שנרצחו ונחטפו. ונותרנו המומים וכואבים".
איך הגעתם לכאן, ל"בית גיל פז"?
"יש לנו משפחה בכפר סבא שחיפשה לנו מקום שבו נוכן לשהות. לשמחתנו הנהלת "בית גיל פז" נענתה מיד ותוך 4 שעות קבלנו דירה להתגורר בה עד שנסתדר. בעלי אנטולי חולה. זה לא פשוט לנו להיות רחוקים מהבית, אבל אין לנו ברירה. אנחנו כרגע כאן בבית גיל פז וזוכים לקורת גג וליחס מעולה. קבלנו דירה, צוות מקסים שדואג לנו לכל, ביטחון מחברי הקהילה בכפר סבא ועם ישראל – שתמיד ערב אחד לשני".
