"בקרוב שני הילדים שלנו יפגשו בשמיים" מיכל בלאלי נפטרה

ימים לפני פטירתה של מיכל ז"ל סיפר אלי בלאלי אביה על חייה, על הכאב והשכול שלא עזבו את ביתם מאז נפילת בנו זיו בלאלי. על הפוסט האמיץ שכתבה מיכל שסחף מאות גולשים ועל המחשבות על היום שאחרי: "לא נשאר לנו כלום".

הלוויה של מיכל בלאלי ז"ל תתקיים מחר, יום ראשון, בשעה 17 בבית העלמין הצבאי בכפר סבא. גן הזכרון.

 

 

מיכל בלאלי ז"ל ואביה
מיכל ואלי בלאלי צילום: ליליאן ביטון

אלי בלאלי לא יודה בזה ולא יגיד בגלוי אך נראה שהוא מרגיש כמו איוב שמקבל בשורות קשות ומאבד את כל עולמו. "אחרי שאיבדנו את את בננו זיו, אנחנו עומדים לאבד את בתנו מיכל. בקרוב הם יפגשו בשמיים ולנו לא ישאר כלום, רק את הנכדים". 

אלי ועליזה בלאלי שכלו את בנם זיו בלאלי שנהרג במלחמת לבנון השניה בשנת 2006. חברי היחידה בה שירת נפגעו מטיל קטיושה שירה החיזבאללה שנחתה בבית העלמין שבקיבוץ כפר גלעדי. זיו נהרג במקום ועמו נפלו עוד אחד-עשר חיילי מילואים. זיו היה בן עשרים ותשע בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בכפר סבא ולאחר מותו הועלה לדרגת רב-סמל.

כעת מתמודדת המשפחה עם טרגדיה נוספת: בתם מיכל שחלתה במחלת הסרטן ועברה טיפולים קשים עומדת למות. כעת ממיטתה בבית החולים בלינסון היא מבקשת מהוריה: "תהיו חזקים, אני הולכת לפגוש את זיו ומבקשת ממכם להמשיך במפעל חיי – הנצחתו של זיו".

קשה שלא לדמוע ולכאוב למשמע מילים כאלו. מילים שמגיעות מילדה נוספת שעומדת לאבד את חייה לבית שחווה שכול. מיכל אם לשני ילדים, היא בתם השנייה של עליזה ואלי חלתה לפני 4 שנים בסרטן השד. בלאלי שעברה טיפולים וניתוח קשה, הצליחה להתגבר על המחלה. הוריה, שנלחמו לצידה ותמכו בה, נשמו לרווחה כשהתברר שהמחלה עברה. לצערם לפני שנה המחלה שבה בכל הכוח ומצבה מדרדר מיום ליום.

אלי: "מיכלי שלנו החלימה ממחלת הסרטן לפני 4 שנים. היא עברה המון ייסורים אך הצליחה לנצח את המחלה. לצערנו, לפני שנה בדיוק ביום העצמאות היא התמוטטה אצלנו בבית. נסענו איתה לבית החולים שם התברר שיש לה גרורות בריאות. היא החלה לעבור טיפולים אך מצבה התדרדר. החלק השמאלי של גופה השתתק ורק לאחר בדיקת סיטי הרופאים הבינו שיש לה גוש מאוד גדול בראשה". 

איך היא התמודדה עם המצב?

"לא היה לה קל בכלל. יש לה שני ילדים בבית ואביהם באותה התקופה לא היה בתמונה. אשתי ואני עוזרים לה המון. נמצאים לידה בבית החולים, עוזרים לה עם הילדים ומחזיקים לה את היד. היא תמיד נלחמה ועדיין מקווה לטוב. לאחר גילוי הגוש, היא עברה ניתוח ראש מאוד קשה שלאחריו עברה שיקום ממושך בבית החולים לוינשטיין. אני לא אשכח לעולם את הרגע שבו היא הצליחה להרים שוב את יד שמאל ולסמן לי את האות V  סימן לכך שהניתוח הצליח והיא שוב יכולה לזוז". 

מאז אותו ניתוח והרצון של מיכל להאחז בחיים, היא עברה טיפולים כימותרפיים, ואף החלה להשתתף בטיפול כימי ביולוגי ניסיוני. "נלחמנו במחלה יחד עם מיכל שחלמה לנצח אותה ולהמשיך לחיות. לצערנו לפני חודשיים מצבה הדרדר. עצם המפרק שלה החלה להתפורר והיא חדלה מללכת".  ממשיך בלאלי.

מה מצבה כיום?

"מיכל מרותקת למיטה בבית החולים בלינסון. היא טופלה עד לאחרונה בבית החולים מאיר במחלקה האנקולוגית. הרופאה שלה אמרה לנו שהם מיצו את כל האמצעים הרפואיים שבהם ניתן לסייע לה מבחינה רפואית. בלית ברירה חזרנו עמה לביתה. לפני שבוע היא החלה להקיא דם. פינינו אותה באופן בהול לבית החולים בלינסון כשכאן בישרו לנו שנותרו לה רק כמה שעות או ימים ספורים".

איך אפשר לסייע או לעודד אתכם ולו במעט כמשפחה? 

 "ביום הזיכרון האחרון עברנו כאב כפול. המוות של בני זיו שלא מרפה ומנגד הדעיכה של מיכל. לא נותר לנו כמעט כלום. בעוד רגע שני הילדים שלנו לא יהיו איתנו וישארו לנו רק הזכרונות. לצערנו אין לנו שום דרך לשנות את זה. מיכל העלתה השבוע פוסט אמיץ בפייסבוק בו היא מבקשת מאנשים שמכירים אותה להתפלל עבורה וגם להגיע לבקרה. מאז אותו הפוסט היא קבלה חיזוקים ממאות אנשים שדרשו לשלומה, התפללו ואף הגיעו לבקר אותה. זה מאוד שימח אותנו לראות שהיא מוקפת באהבה וחברים. נשמח אם אנשים ימשיכו לעשות זאת".   

מיכלי שביקשה מהוריה להמשיך להנציח את אחיה ובכל דרך, נותרה השנה מרותקת למיטתה. אביה שיצא להגשים את בקשתה מספר: "אני מנציח את זיו במשך שנים באמצעות הריצה והטריאתלון – במרוץ כפר סבא וטריאתלון עמק הירדן. ביום הזיכרון האחרון רצתי יחד עם חברת המועצה עדי לוי סקופ בפארק 80 לזכרו של בני. עדי סייעה לי לארגן את הריצה עם דגלי ישראל בשיתוף כ-100 איש בכל הגילאים. בתום הריצה דיברתי אל לב האנשים, בעיקר לליבם של הנערים והנערות שהם דור העתיד שלנו. הסברתי להם שאנחנו חייבים להיות נאמנים למולדת שלנו ולזכור את הנופלים. הכי חשוב לנו שיזכרו את הילדים שלנו. אנחנו לא הולכים להעלם ונשתתף בעוד מיזמי הנצחה".

רצים לזכרם אלי בלאלי וחברת המועצה עדי לוי סקופ

כתבות קשורות

3 תגובות

  1. מירי הגב

    תנחומים מקרב לב

  2. עליזה פלדמן אורן הגב

    בצער רב שמעתי את הבשורה הקשה. משתתפת בצערכם עליזה, אלי, הגר ושמואל.

  3. בנצי הגב

    אין מילים ואין דרך בעולם שניתן לנחם את אלי וליז היקרים על האובדנים של הילדים.
    מה שנותר הוא כעת מבחינתם, זו הבחירה בחיים, בנכדים המקסימים, במשפחה ובחברים שיעשו הכל על מנת לתמוך ולו במעט….אמן שלא תדעו עוד צער וכאב…

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן