יגאל הלל – האיש שנגע בכדור ובאנשים.

סיפורו של יגאל הלל ז"ל מילדות בשכונת עליה גיבור  הגביע ואליפות בלתי נשכחת בהפועל כפר סבא בשנות ה 80 המוטו העיקרי שלו בחיים וגם כקואצ'ר של כדורגלנים: אם אתה אדם שמח, תעלה למגרש שמח. "כדורגל זאת אמנות, ואמנות באה מאהבה"

יגאל הלל ז"ל

ביום ראשון האחרון ליוו אלפים את יגאל הלל בדרכו האחרונה. מאות הספדים נכתבו ברחבי המדיה על האיש שנגע בכל כך הרבה אנשים. יגאל הלל השאיר את התובנות שלו מקובצות באלפיהם בעמוד הפייסבוק שלו ולימד את כולם איך אפשר להתקדם בחיים אם רק שומרים על צניעות ומקדשים את השמחה. בדרך הזאת הוא הלך והאמין והיא גם זו שלעגה לתחזיות הרופאים שנתנו לו חודשים ספורים לחיות אחרי שחלה בסרטן הריאות. מאז אובחנה מחלתו חי יגאל הלל עוד שש שנים שבהן זכינו לקרוא, לשמוע ולגמוע ממעיין בלתי נגמר של אדם שראה הכל לעומק וידע במשפט אחד לשנות חיים של אנשים.

הסיפור המוכר של יגאל הלל מתרכז בעיקר בכוכבי הכדורגל, ערן זהבי וברוך דגו, אותם אימץ כמנטור כבר בגיל 14, אבל אני אנסה לצאת קצת מהסיפורים המוכרים ולהעבירו מהזווית האישית שלי, דרך כמה שיחות שהיו לי איתו במהלך השנים, את סיפורו של הילד, הנער ויותר מאוחר, האיש, שהיה לגאווה של שכונת כפר סבאית שלמה שכל כך אהבה אותו.

יגאל הלל נולד וצמח ברחוב שילר בשיכון עליה בעיר. משהו כמו 50 מטר מהבית שלי. שכונה של יוצאי תימן שבה לדת הייתה משמעות רבה, בעיקר לדור העלייה הראשון.
הילד, יגאל, שכל כך אהב כדורגל, ידע שיהיה לו קשה לממש את הכישרון שהתגלה אצלו בגיל מאוד מוקדם, בעיקר בגלל שהמשחקים התקיימו בשבת קודש: "כשהייתי ילד הייתי בורח מבית הכנסת בשבת בבוקר כדי לשחק כדורגל. לפעמים הייתי חוטף על זה, אבל בסופו של דבר הכישרון שלי התקדם ואבא היה מגיע בכל שבת ברגל מהשכונה כדי לראות אותי משחק". סיפר יגאל.

ולא רק אבא של יגאל היה צועד ברגל מהשכונה, אלא גם כותב שורות אלה ביחד עם עוד עשרות מתושבי השכונה ששמו פעמיהם אל מגרש הכדורגל המיתולוגי ברחוב טשרניחובסקי כדי לראות את גאוות השכונה, יגאל הלל ואבנר גולסה, שגם הוא הלך לעולמו השנה, מנפחים להם את החזה בגאווה.

אנשים בשכונה חיו בצניעות ולא חלמו מעבר לשרידות יומיומית, אבל שמישהו פרץ והצליח הם מיד אימצו אותו לליבם כאליל שהגשים את החלומות שהם התקשו לחלום.

"כשהייתי שחקן לא עניין אותי נגד מי משחקים, רק רציתי להנות מהמשחק עצמו שכל כך אהבתי. מרוב אהבתי לכדורגל, היו ימים ששיחקתי שלוש שעות קט-רגל ביום שישי במגרש הקטן בשיכון עליה, יחף, 24 שעות לפני משחק של כפר סבא". סיפר יגאל. "אני זוכר שדרור קשטן שאימן אותי אז היה מגיע מדי פעם לבדוק אותי. הכול אז היה מאהבה למשחק. עוד לפני שהתחלתי לשחק בבוגרים אהבתי כדורגל. בגיל 15 עליתי לקבוצת הנוער. יאיר לויטה, היו"ר האגדי של הקבוצה, הגיע במיוחד אליי הביתה, לשיכון עליה, כדי להסביר לי כמה הכדורגל יכול לתרום לי בחיים. בזכות הביקור הזה פתחתי קריירה של כדורגלן".

"היינו מגיעים למגרש קט רגל הקטן בנוער העובד בשכונה רק כדי לצפות ביגאל משחק כדורגל", מספר אוהד כפר סבא ותושב השכונה, עופר קדוש, "יגאל היה משחק אפילו בימי שישי עם חברים מהשכונה, יום לפני משחק שלהם עם כפר סבא. אני זוכר שהיו חברים שהיו בודקים ששלמה שרף או דרור קשטן, שאימנו אותם בבוגרים של כפר סבא, לא יגיעו בהפתעה לבדוק אם הם משחקים. יגאל היה כישרון נדיר. אתלט שהתרומם לעננים עם שליטה ברזילאית בכדור. הבטנו עליו בהערצה והוא תמיד היה צנוע ואחד מהשכונה".

וכמה שיגאל היה מוכשר! יעידו על כך רבים וטובים שחזו בו מככב במדי הפועל כפר סבא בגמר גביע המדינה בו זכתה ב-1980 וזוכה כעבור שנתיים באליפות המדינה עם המועדון בו גדל, טרם עבר לכמה שנים של כדורגל ברזילאי במדי שמשון תל אביב, דרכה זכה לכמה הופעות בנבחרת ישראל והתוודע לתל אביב שכל כך אהב.

ברוך דגו, יגאל הלל, ועומר פדידה - מנטור של שמחה צילום גליה חרמון
ברוך דגו, יגאל הלל, ועומר פדידה - מנטור של שמחה

בתל אביב הם היו קבוצת חברים קרובה שכללה את אריק איינשטיין וסלבה ברזילאי ומדי פעם היו נפגשים בביתו של הקשב, מיקי גורדוס, שבימים ההם ניתן היה לקלוט משחקי כדורגל מהעולם רק אצלו, בימים של ערוץ אחד בודד על המרקע.

יגאל, שתמיד היה מחובר לכדורגל הברזילאי, נסע לטיול עם סלבה ברזילאי וחזר רק כעבור חמש שנים. הוא למד את השפה התחבר מאוד למנטליות, פתח עסק קטן וכשחזר לארץ כמאמן כדורגל, הביא איתו מנטליות ברזילאית שבארץ לא כל כך הבינו.
"ברזיל היתה חלום הילדות שלי. נסעתי לשם כדי להכיר את המדינה, לראות איך משחקים שם כדורגל מהבסיס, להכיר את האנשים, את השפה שלהם. למדתי מהם מה זה להיות שמח, פוג'בול בוניטו".


בתקופה מסוימת הוא אימן את הנוער של הפועל כפר סבא ואף אחד לא הבין איך יכול להיות שהשחקנים מתפוצצים מצחוק לפני שהם עולים למגרש, "אני רואה קבוצות כדורגל עולות למגרש כשהשחקנים חיוורים וחושבים רק איך לא להפסיד. הם צריכים לעלות ולתת הצגה מהנה. בארץ, אם שחקן צוחק לפני משחק, הוא נחשב ללא רציני. אין שום בסיס לטענה הזאת", סיפר לי בזמנו. "הכדורגלן של היום מצוי בלחץ מתמיד והוא לא שם לב שבסך הכל הוא זכה לפריבילגיה שצריך ליהנות ממנה. החלטתי לעזוב את תחום האימון המקצועי כי אף אחד לא הבין את דרך העבודה שלי. אצלי, חמש דקות לפני שהקבוצה עלתה למגרש, נהגנו לספר בדיחות, והשחקנים עלו על כר הדשא רגע אחרי ששמעו את הבדיחה הכי מצחיקה. בארץ מה שאני רואה זה מאמנים לחוצים שמשדרים לחץ לשחקנים".

וזה היה המוטו העיקרי שלו בחיים וגם כקואצ'ר של כדורגלנים: אם אתה אדם שמח, תעלה למגרש שמח. "כדורגל זאת אמנות, ואמנות באה מאהבה", הוא הסביר.

אחרי תקופה במחלקות הנוער של הפועל כפר סבא והפועל תל אביב, הבין יגאל הלל שהשפעתו האישית על שחקני הכדורגל הרבה יותר מעניינת וחשובה מתוצאות והפך להיות מנטור של לא מעט שחקנים מליגת העל ובגילאים יותר צעירים, אך גם של אנשים מהיישוב שלא קשורים לספורט.

בתקופה האחרונה חלה הדרדרות במצבו של יגאל ואל ביתו שבשכונת עליה עלו לרגל החברים הקבועים שהקיפו אותו ועוד רבים וטובים שרק רצו לומר תודה לאיש שהצליח להעביר לכל כך הרבה מהם תובנות שיקחו איתם להמשך חייהם.
מאות מהם הספידו אותו השבוע ברחבי המדיה וסיפרו כמה שהוא תרם להם ועיצב את חייהם המקצועיים והאישיים. ערוץ הספורט אף הקדיש לו תכנית מיוחדת.
בשבת האחרונה החזיר יגאל הלל את נשמתו לבורא, אבל השושלת שהשאיר תישאר לעוד שנים ארוכות.


כתבות קשורות

כתבות קשורות

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן