לקראת יום העצמאות בחרה לספר לנו על שאירע במלחמת העצמאות:
"במלחמת העצמאות הייתי מגויסת לחטיבה 8 של יצחק שדה בתור קשרית. בכל פעולה היו בוחרים כמה אנשים (לא כולם יצאו יחד לכל המשימות) ואני תמיד יצאתי כי הקשרים תמיד היו נחוצים.
שלחו אותי מתל ליטווינסקי (כיום בי"ח תל השומר), מחטיבה 8, לגדרה, שם היה מטה חזית הדרום, להשתלמות קשר, שם היו גם יגאל אלון – מפקד חזית הדרום – וסגנו יצחק רבין. ערב יום כיפור, בא קצין הקשר, מפקדי, מתל השומר ואמר שמחר יוצאים ב- 6 בבוקר לפעולה. אמרתי לו שמדובר ביום כיפור ולכן אינני נוסעת, אוכלת וכו' – אך הוא התעקש שאוכל טוב משום שאין לדעת מה יהיה שם. קצין הקשר ניגש לרבין וביקש ממנו שינחה את הטבח להכין לי מחר בבוקר דייסה לפני צאתנו, באישורו של הרב גורן. ואכן, יום אח"כ הגיעו לאסוף אותי ב- 6 בבוקר ונסענו דרומה, לכפר ערבי שקילומטרים ספורים דרומית לו הייתה העיירה אל-פאלוג'ה. בכל יום הגיע לשם מטוס עם שקי אספקה מאזור מצרים. בלילות ישנו על רצפת אחד הבניינים בעוד התותחים רועמים.
יום אחד, בעת שיצאנו מהאוכל, גילה אותנו מטוס שהגיע ממצרים והחל לירות לעברנו. היה לי מזל גדול שאחרי יצא יצחק שדה. אני רציתי לרוץ לשוחה, אך יצחק שדה תפס אותי והידק אותי לחומה שסביב המסגד הסמוך וביקש שלא ארוץ כפי שרציתי. זה היה כאמור המזל שלי, משום שהמטוס החל לירות והכדורים פגעו בדיוק במסלול הריצה שתיכננתי. כך ניצלו חיי ע"י יצחק שדה. אני חבה לו את חיי!".
