יצחק בן ז'אנו, אב ל-2 ילדים, סב ל-2 נכדים וסבא רבא לנין 1. הוא נולד וגדל במרוקו עד גיל 17, בבית מלא שמחה ואהבה. הוריו – אברהם ורחל, בני זוג ל- 5 ילדים ממקנס, שעסקו למחייתם בחייטות ותפירה, מלאו את הבית בשמחה ומאכלים. לרגל ראש השנה בחרנו לראיין את בן ז'אנו, שמתגורר כיום בבית גיל פז וגילה את עצמו מחדש כיוצר ואומן. בן ז'אנו מספר על געגועיו לבית אבא, על ההכנות לחג, והעלייה לארץ. על החיים לצד אשתו הראשונה שנפטרה וצד חברתו השנייה שנפטרה גם היא. כיום הוא כמה לזוגיות חדשה.
"תמיד הייתי מחובק. זו השנה השנייה שבה אחגוג ללא אישה. את החג אעשה השנה בחיק משפחתי בגבעתיים".
בן ז'אנו, עלה לארץ עם משפחתו בשנת 1955 כשהיה בן 17. לדבריו חייו קבלו תפנית לרעה ולימודיו נקטעו. "רציתי להתפתח ולהתקדם, רוב חבריי נשארו במרוקו והלכו ללמוד באוניברסיטה בפריז. אני הגעתי לארץ שלא היה בה כלום. הוריי בחרו לעלות לכאן מטעמי ציונות".
מה זכור לך מחגי ראש השנה בביתך במרוקו?
"גדלנו בבית ובשכונה מלאה באחווה וחברות. חיכינו בקוצר רוח לחגים. אבא שלי היה חייט ואימי תופרת. היא כונתה בשכונה – רשל התופרת. בכל חג זכינו לבגדים חדשים. הוריי לקחו את כולנו לקנות נעליים והייתה בבית אווירה חגיגית. השולחן היה ערוך עם כל הברכות ונהגנו לאכול מאחלים מיוחדים. אחד המאכלים שמאוד אהבנו היה 'לכלע' – בשר משומר שרוב תושבי הקהילה היו מכינים. לא תמיד היה בשר לכן האנשים היו נוהגים לשמר את בשר לימי החורף. אני זוכר שאני ואחי היינו מתגנבים למרתף, פותחים את הצנצנת ומתענגים על השומן שנטף מהבשר. מדובר בתקופה יפה שלא אשכח.
השנה אחגוג אצל בתי בגבעתיים. לצערי אשתי ג'נין שעמה חלקתי את חיי – נפטרה. לאחר מכן הכרתי את חברתי זיוה, עמה עברתי להתגורר כאן בבית גיל פז – ונפטרה גם היא לפני כשנתיים".
איזה מקום היה הכי אהוב עליך במרוקו?
"ערי האטלס. כשהייתי נער, נהגתי להשתתף במחנות הקיץ של הצופים בערי האטלס. אני וחבריי נהגנו לבלות שם במשך חודש ימים. השתתפנו בסדנאות, בפעילויות טבע ואימונים".
מתי עברת להתגורר בבית גיל פז?
"הגעתי לכאן עם זיוה ז"ל, חיפשנו מקום להתגורר בו יחד ומצאנו את בית גיל פז. אני מאוד שמח שעברתי לגור כאן. התפתחתי מאוד כאומן – יש לי כאן סטודיו שבו אני יכול ליצור, לפסל, לגלף בעץ ולצרוף בברזל. כשזיוה נפטרה התכוונתי לשוב לפתח תקווה – לביתי אבל ידעתי שכאן לא אהיה בודד וחסר מעש. יש כאן חוגים, חדר כושר, חברים, הרצאות והמון פעילויות".
האם היית רוצה לשוב ולהתגורר במרוקו?
"אני מאוד מתגעגע לריחות ולמראות. יש לי חברים מוסלמים מהילדות שאני מתכתב איתם. לבקר שם כן – אבל לגור שם זו לא אופציה. אני חיי בישראל המון שנים ואוהב את הארץ. כשהגעתי לא היו כאן הרבה הזדמנויות בעיקר לנו המזרחים. כיום הכל התפתח ויש שוויון הזדמנויות".
מה אתה מאחל לעצמך לשנה החדשה?
"להיות בריא ופעיל. להמשיך לחגוג עם משפחתי – הילדים, הנכדים והנין הטרי שנולד. מעבר לכך אשמח להכיר חברה לחיים ולחלוק איתה את שארית חיי. אני אומנם בן 84 אבל נראה ומרגיש צעיר וחיוני".
