נינה פקרמן – סיפורה של אשת ברזל אמיתית

רשימת ההישגים המדהימה של נינה פקרמן מרשימה עוד יותר כשקוראים על הקשיים איתם התמודדה בדרך אליהם. נינה פקרמן (43) אלופת העולם בתחרות איש ברזל, הייתה 5 פעמים אלופת ישראל בטריאתלון, 4 פעמים אלופת ישראל בתחרות ישראמן, 4 פעמים אלופת ישראל בתחרות חצי ישראמן ואלופת המכביה בטריאתלון (2005), וכל זה תוך כדי התגברות על קשיים אישיים שכללו עלייה לארץ בגיל 17 ללא משפחתה, אובדן אב בתאונת דרכים קשה, אם שחלתה, התמוטטות בצבא, הסטיגמות על עולה מחבר העמים, ומה לא. סיפורה של אשת ברזל אמיתית

אז איך נולדים להיות אלופת עולם?
ממש לא נולדתי אלופת עולם…להיפך, נולדתי כפגית קטנה, מיהרתי לצאת לעולם ומיד שלפו לי את עצם האגן מהמקום. הרופאים אמרו לאימא ואבא שלי שהתינוקת לא תשרוד, שהיא מאוד חלשה ועם בעיות בלב, אבל למזלי ההורים שלי לא הקשיבו לרופאים. הם התחילו לחזק אותי בכל מיני חוגים. כך הגעתי לעולם השחייה.

מאוד רציתי להיות מתעמלת, הייתי קטנה וחזקה אבל אמא רצתה שחייה אומנותית. התנסיתי בשחייה בשביל הבריאות שלי אבל לאט לאט זה הפך לתחרותי. בחבר העמים השיטה היא שאם אתה רוצה להתקדם אתה חייב להראות השקעה ואסור להפסיד אימונים עד שתראה תוצאות.

מתוך כולם רק עשרה הולכים לפנימייה שבה יש את הספורטאים הטובים ביותר של ברית המועצות וכמובן שהתקבלתי. הייתי כבר שיאנית גילאים ואז הביאו מישהו טובה ממני לפנימייה ובאימונים שמו אותנו כל הזמן על אותו מסלול. היו לי שתי אופציות או להישבר או להילחם ולנצח וזה לא היה פשוט, אבל נלחמתי וזה רק קידם אותו ולימד אותי איך להיות יותר טובה. בלקסיקון שלי לא קיימת המילה לוותר, זה עניין של חינוך מהבית. 

נינה כשהייתה ילדה
נינה כשהייתה ילדה

מתי החלטת שאת רוצה לעלות ארצה?
בקישינב הייתה אנטישמיות מאוד גדולה וגדלנו גם על הסיפורים של הפרעות שהיו ביהודים. הייתה לי בעיה שם המשפחה שלי לא ממש מולדבי ומאוד יהודי. תמיד כיבדנו את החגים של הנוצרים והיהודים, אבל בגלל האנטישמיות פחדו וסיפרו לנו פחות על החגים היהודים. אני ידעתי שאני יהודייה ומקומנו בארץ ישראל.


היו שתי תוכניות עלייה, לצעירים ובוגרים. לצעירים דרשו עברית אבל לא ידעתי לדבר, אז הלכתי לחודשיים לבית ספר יהודי ובסוף הצטרפתי למבחנים לתוכנית של יותר בוגרים. התקבלתי וההורים היו דיי נגד לשלוח אותי לבד, אבל הצגתי להם את המצב כעובדה והחלטתי שאני עולה. בגיל 17 עליתי בפרוייקט נעל"ה (נוער עולה לפני הורים) והגענו לבית הספר החקלאי כפר סילבר. תוך כדי תנועה השאירו אותנו שנתיים וזה היה משבר לא פשוט, כי זה היה אמור להיות יותר קצר. רק חודשיים לאחר העלייה הבנתי את הגודל של מה שעשיתי. קיבלנו 60 ש"ח דמי כיס ופעם בשבועיים היינו מדברים על ההורים. זאת הייתה תקופה לא פשוטה מבחינה רגשית שעלו לארץ חמש שנים אחריי.

עלית לארץ כאלופת שחייה, איך הסברת כאן שאת גם ספורטאית?
כשהגעתי לארץ מאוד רציתי לשחות. חלמתי לעלות ולייצג את ישראל בעולם. הלכתי לכפר עזה למבחנים בשחייה מבלי לדעת לקרוא עברית ולא הבנתי שכתוב מים רדודים, קפצתי למים קפיצה עמוקה ואז חטפתי מכה באף והכל היה דם…פדיחה גדולה. בסוף זה נגמר בכך שהתקבלתי ונורא רצו שאמשיך, אבל הפנימייה לא אישרה לי, כי לא ממש סמכו עלינו, עם כל הסטיגמה שהייתה אז על רוסיות. חיכיתי להזדמנות אחרי צבא ואז הלכתי ללמוד בווינגייט. רק אז החלה הקריירה האמיתית שלי בטריאטלון ובשאר המקצועות והתחרויות.

בצבא עברת תקופה מאתגרת.
עברתי דרך ארוכה, מלאת אתגרים. שירתתי בצה"ל כחיילת בודדה, במקביל עבדתי ושלחתי עזרה להורים שנשארו במולדובה וגם ניסיתי להתאמן קצת, בסופו של דבר הגוף שלי קרס והתמוטטתי לשלושה ימים ללא הכרה, במצב של אי שקט. חשבו שיש לי חיידק טורף. עברתי בדיקה מתוך נוזל מעמוד השידרה ובגלל שהיתי במצב אי שקט תוך כדי הבדיקה, נעשתה פגיעה בגב שגרמה לי להיות שבועיים על כיסא גלגלים. היום אני אומרת שבועיים, אבל אז לא ידעתי כמה ואם בכלל אקום. הפרופיל הצבאי שלי ירד ל-24 ורצו לשחרר אותי. אני לא הסכמתי! התנדבתי שלושה חודשים בתור פקידה והעליתי חזרה את הפרופיל ל-97. השתחררתי מצה"ל כמו שצריך בתור מדריכת כושר קרבי. כל הדרך הזו נתנה לי ניסיון וידע. אימצתי גישה חיובית ומקדמת לחיים.

מתי הגעת לכפר סבא?
אחרי הצבא איש מילואים שמע את הסיפור שלי והזמין אותי אליהם. לא היו להם ילדים וזה היה סוג של אימוץ. אשתו ביקשה ממני לבוא לעשות איתם שבת כדי שאבדוק אם מתאים לי. זה היה בכפר סבא ולא הייתי בחיים בכפר סבא, כך גיליתי משפחה מקסימה ואת העיר.

באותה שבת שביקרתי לראשונה בכפר סבא הלכתי לבלות ב-"קאונטרי גלי השרון", ראיתי חדר כושר ורציתי להתאמן שם, בכניסה עצרה אותי מדריכה וביקשה ממני אישור רפואי, אמרתי לה שאני בעצמי מדריכת חדר כושר ובאותו רגע היא שלחה אותי למשרד להשאיר פרטים. אחרי יומיים כבר התחלתי לעבוד ומאז מרץ 1998 ועד היום אני מלמדת בקאונטרי גלי השרון\ אותו הפכתי לבית עבור המון ילדים. אנחנו לומדים לשחות, לומדים לאהוב חיים אקטיביים, והילדים מקבלים ערכים של אלופים. לומדים לנסות עד שמצליחים. כל מה שלמדתי דרך רגליי אני מעבירה הלאה בדרך מאוד מגוונת וחוויתית. 

איבדת את אביך בתאונת דרכים ואימך לא בקו הבריאות ואת מבקשת לפנות לעזרה.
אבא נהרג בתאונת דרכים באשמת מע"צ. הם שינו כביש במה שהיה נקרא בזמנו, צומת פקר בכפר סבא, ולא שמו תמרורים ובצד של אבא היה מעקה ביטון. היו שלושה הרוגים במקום, ביניהם אבא שלי. לא היה להם לאיפה לברוח ולא היה להם סיכוי. מנכ"ל מע"צ התאבד אחרי המקרה. זה מאוד השפיע ושינה את החיים של אמא וכמובן אני חזרתי לגור איתה אחרי שאבא שלי נהרג בתאונת דרכים.

לא פעם שמעתי את המשפט שאני צריכה להתארגן על החיים שלי אבל אני לא יכולה כי אין מי שיהיה עם אמא שלי. מאז היא רחוקה מקוו הבריאות. ניסיתי לפנות לעירייה, אפילו דיברתי עם ראש העיר ועם הרווחה, כתבתי מכתבים למשרד הבינוי שיעזרו לאימא עם מגורים או שתקבל הוסטל, שיהיו לה קצת חיים, מה שיכול לעזור גם לי, אבל לא קורה כלום.

אולי הכתבה הזו תניע משהו, כי אני לא הצלחתי לפרוץ את הבירוקרטיה. היא בתור לקבלת דיור אבל שום דבר לא זז. אני כל כך עצובה וזה משפיע על הכל כי אני לא מצליחה לעזור ולהציל אותה. שיהיו לה חיים ושתחייה כמו שצריך. כנראה שכאן מחכים שיקרה משהו רע ורק אז פועלים.

המכתב ששלחה אמא של נינה למשרד הבינוי השיכון
המכתב ששלחה אמא של נינה למשרד הבינוי והשיכון

איך מתגברים על כל הבעיות האישיות ברקע ומצליחים לנהל קריירת ספורט כל כך תובענית והישגית?
אנחנו אחראים על איך ואם מתגברים או לא. הייתי צריכה להמשיך להתאמן במקביל לעבודה ולא לוותר לעצמי ותוך כדי להיות לצד אימא עם מחלת סרטן, לנסוע לתחרויות כשלא היה לי מאיפה לשלם עליהן, או להחזיר הלוואות.

למזלי יש אנשים טובים בעולם שעוזרים. אף אחד לא מצליח לבד! רכשתי גישה חיובית ומקדמת לעבר מטרה מאוד מאוד מרגשת ורצויה. כשרציתי להצליח, לנצח, ולהתקדם, הבנתי בדיוק מה אני צריכה לעשות ומה המחיר שאני צריכה לשלם, הבנתי שהמחיר ההצלחה מגיע על חשבון של תחומים אחרים, כמו התקדמות בחיים אישיים קריירה וחברים.

אחרי אימונים קשים כשרציתי לחזור הביתה לנוח, היה קשה לעשות את זה כי אני עם אמא ואין לי בית באווירה בריאה. כל הדברים האלה תמיד היו בראש שלי אבל אם אתה רוצה להצליח אתה חייב להיות ממוקד ולהתגבר על זה. לכל אדם יש קשיים בחייו, ועם כל הקושי והקרבות בחיים האישיים, אני לא מצטערת על אף רגע. חלום חיי היה לייצג את ישראל בכל העולם והצלחתי. כאשר משיגים את המטרה מקבלים תחושת סיפוק עצומה והנאה רבה.

כתבות קשורות

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן