לרגל יום הקשיש הבין לאומי נפגשנו עם אישה מיוחדת במינה – גוסטי פז בת ה-100, שעברה להתגורר בבית גיל פז לפני 26 שנים עם בעלה.
בראיון היא מספרת שהסלוגן של בית גיל פז "רק הבדידות לא גרה כאן" הוכיח את עצמו ברבות השנים. "בדידות היא דבר נוראי. לשמחתי גם כיום בגיל 100 אני יכולה לרדת ללובי, לפגוש חברות וליהנות בבריכה", היא אומרת בחיוך.
ב-1 באוקטובר חל יום הקשיש הבינלאומי – יום שמטרתו לכבד, להוקיר ולציין את הדאגה לרווחת הקשישים ברחבי העולם. התאריך נקבע על ידי ועדה של האו"ם בנושא הזקנה שהוקמה בשנת 1982 כדי לחקור את צרכי הקשישים בעולם.
"לא מעט קשישים חיים בעוני ובבדידות ובתחושת החמצה. אני לא מצטערת על כלום מאחר וחייתי חיים מלאים ומספקים", אומרת פז שרק לפני שנה – בגיל 99 – התבשרה על ידי הרופאים כי נותרה לה חצי שנה לחיות. בינתיים היא משאירה לרופאים אבק, נהנית מכל רגע ולא פוחדת מכלום.
גוסטי, סבתא ל-9 נכדים ו-11 נינים, נישאה בגיל מאוד צעיר לפנחס ז"ל, אותו הכירה לאחר שעלתה לארץ מגרמניה. השניים התאהבו והכריזו על כוונתם להינשא בגיל 16. "זו הייתה אהבה ממבט ראשון. פנחס אומנם שבר את ליבי כשעזב אותי לטובת אחרת, אבל בסופו של דבר חזרנו, התחתנו והקמנו משפחה. לצערי הוא נפטר לפני 18 שנה".
גוסטי ופנחס פז התגוררו במשך תקופה ארוכה בקיבוץ. לאחר מכן עזבו לירושלים. גוסטי עבדה כמורה ופנחס עבד כיזם ומקים מפעלים. "כשהתבגרנו החלטנו לעבור להתגורר בדיור מוגן. אני צפיתי את הנולד ולא רציתי שנישאר לבד בודדים בדירה שלנו. עברנו לכפר סבא כי הילדים שלנו מתגוררים באזור".
פז מספרת היא הובהלה לבית החולים בשל בעיות בלבה. הרופאים סרבו לטפל בה, טענו הליך פולשני יפגע בה וקצבו לה חצי שנה. "אני וילדיי בקשנו חוות דעת שנייה וכך זכיתי לעבור הליך רפואי שהציל את חיי".
את מתפקדת ברמה מאוד גבוהה מה הסוד שלך?
"אין לי שום סוד. תמיד עשיתי מה שאני אוהבת. חייתי לצד בעל שהיה גם החבר הכי טוב שלי, גידלתי ילדים מוצלחים ועבדתי בעבודה שאהבתי. לא עשיתי שום דבר מיוחד, כמו ספורט ולא הקפדתי על תזונה מיוחדת. אני חושבת שמה שתרם לאריכות ימי זה שמחת החיים שלי".
כיצד את שומרת על הצלילות?
"אני קוראת המון ספרים בכתב ברייל. העיניים שלי הם כבר לא מה שהיו".
במבט לאחור למה את הכי מתגעגעת?
"לבעלי פנחס. הוא מת מבעיה בלב. שבוע לפני שהוא נפטר, הרגשתי שאלו הם ימיו האחרונים וכך יכולתי להיפרד ממנו. אם הוא היה מולי עכשיו, הייתי אומרת לו תודה על החיים הנפלאים שחיינו יחד".
