"פחות מעניין מה חושבים עלי בשב"כ, יותר חשובים חבריי לנשק"

יזהר דוד, תושב הוד השרון, מבקר את השב"כ שבו שירת, מסביר מדוע ויתר על קריירה פוליטית וחושף סיפור דרמטי מספרו החדש "מסוכלים" שבו זוג מרעננה גילה באישון לילה מתחת למיטתם מטען חבלה

יזהר דוד, תושב הוד השרון, מוציא בימים אלה את ספרו השני "מסוכלים" (הוצאת כנרת זמורה) שמתאר את עבודתו כמנהל שטח ביחידת רכזי שב"כ בשומרון, וכבר מעורר סערה סביב הביקורת שלו נגד השב"כ ויחסו להלומי הקרב.

בראיון ל"ידיעות אחרונות" הטחת ביקורת קשה נגד השב"כ. מה גרם לך לצאת נגד הארגון?

"הביקורת בכתבה הוקצנה. המשפט שהפך לכותרת שרצה ברשתות 'בשב"כ אין הלומי קרב כמו שבאיראן אין הומואים' נאמר על ידי כתיאור למצב השב"כ כשאני נפצעתי לפני כעשר שנים ולא למצב הארגון בהווה. מאז פציעתי בשב"כ חלה מהפיכה בתחום הליווי והטיפול בנפגעי פוסט הטראומה. בשב"כ בהחלט הפיקו לקחים מהפציעה שלי ושל נוספים וכיום הארגון ערוך לטפל בהם, אפילו מחבק אותם".

ובכל זאת על מה הייתה הביקורת?

"הביקורת שלי הייתה בעקבות רגרסיה שחלה בשנה האחרונה. בוטלו פעילויות חשובות שהוכנסו על ידי במאמץ רב ובהשקעה אינסופית, בעיקר כדי לתת למנהלים כלים לאיתור מצוקות נפשיות אצל העובדים שלהם, ופעילות לעובדים לפני הפרישה כדי לוודא שאף אחד מהפורשים לא עוזב את הארגון עם פצע מדמם בנשמתו, ואם הפצע התחיל לדמם לאחר הפרישה שידע שזו תופעה שעלולה להתרחש, ויש לו כתובת בארגון שייקח אחריות עליו ויסייע לו. באופן טבעי הביקורת שלי גרמה לסערה בשב"כ. לא נהוג שגמלאי של השב"כ יטיח ביקורת בארגון. אבל מה חושבים עלי בשב"כ פחות מעניין אותי, הרבה יותר חשובים לי הם חבריי לנשק, עובדי וגמלאי הארגון שעבורם נאבקתי ופעלתי במשך שנים בהתנדבות ובנחישות, כדי שלא יקרה לאף אחד מהם מה שקרה לי".

מה קרה לך?

"פרשתי מהשב"כ בעקבות הלם קרב שאותו חוויתי כתוצאה ממבצע שלי שנכשל ובמהלכו נרצחו חמישה ישראלים. הפרטים על המבצע נחשפו לאחר פרסום ספרי הראשון "פצצה מתקתקת". מבצע שניהלתי השתבש ומפגע מתאבד שהכרתי היטב התפוצץ ליד קניון השרון ורצח חמישה אנשים, בניהם נערה כבת 17 שאני הוא זה שעצמתי לה את העיניים, אבל מאז ועד היום היא מלווה אותי ומייסרת את נפשי. ברגע שפרשתי, החלטתי לעשות רק את מה שאני אוהב. לאחר תקופת החלמה הארוכה, סיימתי תואר שני במשפטים, אבל אז שמעתי על יוזמה של הורים שמלמדים בהתנדבות בבתי ספר והחלטתי להצטרף אליהם ונדבקתי "בחיידק" החינוך, השלמתי תעודת הוראה ותואר שני במנהל ומנהיגות בחינוך ומאז אני עוסק בעיקר בחינוך וביזמות חברתית. חינוך הילדים שלנו הוא הדבר שהכי חשוב מבחינתי".

בוא נדבר על ספרך החדש "מסוכלים". על מה הוא מבוסס?

"הספר מבוסס על סיפור אמיתי ודרמטי שהתרחש כשהייתי מנהל שטח ומבצעים בשב"כ. זה היה אחד הסיכולים הכי משמעותיים ונועזים שאירע באינתיפאדה השנייה – סיכול של כוונת חוליית טרור לשטוף את ישראל בצונאמי של מחבלים מתאבדים. העלילה שהתרחשה במשך שנה אחת דרמטית מסופרת על ידי שלוש דמויות כל אחת מנקודת המבט שלה – אלון, רכז השב"כ שמגייס לצורך מניעת המזימה הזדונית של פעילי הטרור מרגל מתוכם את מאלכ אל-קודסי שהוא הדמות השנייה המספרת בגוף ראשון את הסיפור כפי שהוא חווה אותו. הדמות השלישית המעורבת בסיפור ומספרת בקולה שלה ומנקודת מבטה היא אשתו של הרכז, שמבלי שבחרה ומבלי שאף אחד שאל אותה, החיים ההזויים של בעלה, הטרור, המרגלים שלו, הפיגועים וכל העולם המקביל של בעלה חודר לחייה, לזוגיות שלה, לחדר השינה שלה, ואפילו לחלומות שלה".

בספר יש תיאורים מפורטים מאוד של פעילות השב"כ, אתה מתאר שם סיכול פיגועי התאבדות בצורה מפורטת, האם אין פה חשיפת מידע שעלולה לפגוע בביטחון?

"אני מרצה הרבה בארץ על הספרים שלי ואין הרצאה שהשאלה הזו לא נשאלת. אז אספר לך ולקוראים על תהליך הצנזורה שהספר עבר כדי שתביני שבסופו של דבר שום סוד לא נחשף. הספר עבר במשך יותר משנה את שלושת השלבים שמתבקשים בחוק, בשב"כ הוא נבדק על ידי יחידת הצנזורה הפנימית במשך 7 חודשים, בצנזורה ממלכתית הוא בילה עוד 4 חודשים ובסוף עבר את המשוכה האחרונה. במאי בשנה שחלפה קיבל את אישור הממשלה. למעשה טרם קבלת אישור לפרסם ספר ישנם כמאה זוגות עיניים מקצועיות שבוחנות כל מילה שבו. אבל לפני הכל יש את הצנזורה שאני מבצע בעצמי, כמי שהקריב את מיטב שנותיו למען המדינה, ביטחון ישראל ושמירת הסוד זהו עניין שחשוב לי לא פחות מכל אדם אחר בצנזורה אם לא יותר, ולכן אני מקפיד בכתיבה שלי לא לחשוף דבר שיפגע בביטחון המדינה".

אחד הפרקים בספר מספר על ניסיון לפיגוע בבית בכפר סבא, האם מחבל באמת נכנס לבית באמצע הלילה והניח מטען מתחת למיטה של זוג הורים, היה אירוע כזה?

"הסיפור התרחש אבל לא בכפר סבא אלא ברעננה. זוג רגיל מתעורר באמצע הלילה לקול צלצול פלאפון והם לא מבינים מהיכן מגיע הקול, עד שהבעל כורע ומתבונן מתחת למיטה ורואה לתדהמתו שמתחת ראשה של אשתו מונח מטען חבלה שמוצמד אליו פלאפון שזהו מנגנון ההפעלה, הצלצול היה אמור להפעיל את המטען ולרצוח אותם ואת שלושת ילדיהם שישנו בחדר הסמוך. כדי לקצר ולא לחשוף יותר מידי לקוראים, המרדף אחר מניח המטען מגיע לבתי בושת בתל אביב שם המנוול נוהג לבלות ומה שנחשף שם זו זוועה שאותה אני מכנה בספר- 'סניפים של גיהינום במרכז תל אביב'".

אתה יכול להסביר את התופעה שאנשי שב"כ שפורשים כותבים ספרים על עברם בארגון?

"אני לא חושב שמדובר בתופעה, יש אלפי פורשי שב"כ ורק מעטים פרסמו ספרים. אני לא כותב כדי לספר על עברי בשב"כ, שאני גאה בו מאוד. מאז שפרשתי אני מתעסק ביזמות חברתית ומקדם מטרות חברתיות שחשובות לי בכמה דרכים, אחת מהן היא הכתיבה".

דוד, מייסד העמותה למנהיגות ישראלית משותפת ואחד ממייסדי ארגון הגג ויו"ר "שותפות מגן ישראלית לטיפול וצמיחה מפוסט טראומה", מלמד כיום אזרחות בתיכון גלילי בכפר סבא.

בראיון הקודם שערכנו לפני כשנתיים אמרת שהחלום שלך להיות שר החינוך, זה עדיין הכיוון שלך?

"ממש לא! המגרש הפוליטי תמיד היה נטול ערכים לטעמי, ולמרות זאת התכוונתי ואף התחלתי לפעול כדי להיבחר לכנסת כדי לקדם מטרות חברתיות שחשובות לי, בעיקר בתחום החינוך. אבל מאז שהחל הפלונטר הפוליטי ובמיוחד מאז הקמת הממשלה האחרונה, השיח הפוליטי הרדוד, איבוד הערכים, ההסתה, ובעיקר האופורטוניזם שהוא המניע העיקרי ולעיתים היחיד שמניע כיום פוליטיקאים, גרמו לי לפחות בשלב זה לשנות מסלול מחדש ולחשוב על דרכים אחרות".

האם אפשר להחלים מהלם קרב?
 הדעות בין החוקרים חלוקות בשאלה זו. אחרי מסע אישי ארוך ומפרך, ואחרי שלוותי הלומים רבים במסעם אני חושב שאומנם לא ניתן להחלים, אך אפשר לנהל חיים משמעותיים וגם מאושרים למרות הפציעה ואפילו לצמוח ממנה. בסיפור האישי שלי אני יודע שהפציעה תישאר לנצח, אבל בכל יום אני אנצח אותה. זהו המסר העיקרי שאני מנסה להפיץ בספרים שלי ובהרצאות שאני מעביר בכל הארץ.

כתבות קשורות

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן