את שלומי בן ציון (כפר סבאי שורשי בן 35) אני מכיר הרבה שנים מהיציע. לא מדובר בסתם אוהד של הפועל כפר סבא אלא באחת הדמויות הצבעוניות. אם מישהו היה אומר לי שאחרי תשע שנים של נסיונות כושלים להחזיר את קבוצת הנוער לליגת העל, יגיע דווקא בנו של יו"ר איגוד השופטים לשעבר, סלמן בן ציון, האוהד השרוף, זה שחדר למגרש בגול עלייה בנהריה, ויהיה זה שיחזיר את קבוצת הנוער לליגת העל, לא הייתי מאמין. אבל שלומי בן ציון, מעבר להיותו אוהד אמיתי, תמיד למד וחלם כדורגל לעומק ובסופו של יום הוא זה שהחזיר את קבוצת הנוער לליגה הבכירה.
אני זוכר אותך כאוהד אדוק מאוד, מתי התחלת לאהוד את הקבוצה?
המשחק הראשון שאבא לקח אותי היה ב-94 נגד מכבי חיפה שנגמר בירידה לליגת הארצית. מאז האהבה למועדון נדבקה בי והייתי מתלווה לאבא לכל משחק. בגיל עשר כבר הייתי בכל אימון של הקבוצה הבוגרת, שם אני חושב שהניצוץ שלי לגבי אימון וההבנה שלי בכדורגל החלה. הייתי סוג של קמע של הקבוצה, נסעתי באוטובוס של השחקנים למשחקי אימון, ליגה ועזרתי להם בכל מה שצריך -מלצחצח את הנעליים של השחקנים, להביא מים, כדורים וכל דבר שהם היו צריכים.
בגיל 13 בבר מצווה הצטלמתי בלויטה עם השחקנים, ובעבודת השורשים כתבתי שהחלום הוא להיות יום אחד מאמן נבחרת ישראל. בין האהדה לקבוצה גם שיחקתי בכל קבוצות מחלקת הנוער מהילדים ועד קבוצת הנוער. בשנתון שלי שיחקו אביחי ידין ואוהד לויטה.
בבוגרים נדדתי שנה לרעננה, שמשון ת״א בליגה הארצית, ואז בליגות הנמוכות, עד שהחלטתי לשים חלום אחד במגירה ולהתקדם לשלב הבא. השאיפה הייתה להיות שחקן, אבל בבטן ידעתי באיזשהו מקום שבעתיד אהיה מאמן. תחום האימון מאוד משך אותי.
מתי בעצם התחלת לעסוק בתחום האימון?
את הקורס הראשון עשיתי בגיל 19 בהיותי חייל, בין החניכים שלמדו איתי היו גיורגי דרסיליה, חיים שאבו, אבי פס, מנחם קורצי מאמן הפועל חדרה ועוד רבים וטובים.
את קריירת האימון בפועל התחלתי בגיל 27 לפני 8 שנים. זה היה בתקופת סתיו שחם ולאחר שנה המנהל המקצועי של המחלקה אז, איש מקצוע משכמו ומעלה, עמית רוקמן, הציע לי את משרת המאמן של נערים ג׳. העונה הראשונה הייתה מהנה ומאתגרת והחיבור עם הנערים היה מדהים. באותה עונה המועדון עבר לבעלות משפחת שום ומשם התקדמתי עוד צעד לנערים א׳, שוב, עם שנתון 2003.
מתי קיבלת את קבוצת הנוער?
בקיץ של אותה עונה נפגשתי עם עידן שום ויריב דמתי, שמונה באותה עונה למנהל מחלקת הנוער. עידן ציין בפני שהוא מעוניין לתת את משרת האימון של הנוער למאמן שצמח והתפתח במחלקה ושמבחינתו אני הכי ראוי, אך יחד עם זאת אני זוכר שבאותה שיחה הוא הביע גם סוג של חשש שאולי השחקנים דיי שבעים ממני, מפני שזו העונה הרביעית שלי ברציפות עם שנתון 2003.
הבטחתי לו שאם יחליט לתת לי את ההזדמנות הזו אני אעשה את המיטב ואוכיח לו שהחשש הזה בסופו של דבר יהיה ליתרון. עברתי דרך ארוכה עם השנתון הזה והחיבור שלי עם השחקנים הוא יוצא דופן, ככה שידעתי שאם אעשה את הדברים נכון ואצליח לבנות תלכיד טוב ההצלחה לא תאחר לבוא. אני שמח שהאמינו בי ונתנו לי את המושכות.
מה המטרות שהוצבו?
המטרה הראשונית לא בהכרח הייתה לעלות ליגה. החלטנו שנצא לתהליך של בניית סגל שיתבסס על שחקנים תוצרת מחלקת הנוער שלנו על מנת שבעתיד הקרוב לא נצטרך בכל שנה בקבוצת הנוער לעשות חריש ולבנות הכל מחדש. המטרה הייתה בשנתיים הקרובות לבנות סגל שחקנים חזק שיתמודד על הכרטיס לליגת העל.
אישית, אחרי שנתיים בנערים ב' וא׳ הבנתי שאת ההזדמנות הזו אני לוקח בשתי ידיים. צריך להבין שזו העונה התשיעית ברציפות של קבוצת הנוער בליגה השנייה ואישית ראיתי רק עליית ליגה מול העיניים.
מה לדעתך היה ההבדל בהצלחה שלך לעומת הכישלונות של הרבה מאמנים שנכשלו לפניך בהחזרת הנוער לליגת העל?
לא הייתי קורא לזה כישלון. צריך להבין שבכל עונה יש המון משתנים, אם זה ברמת הקבוצות, איכות השנתונים והשחקנים שאתה מצליח להביא מבחוץ, החיבור שלך למערכת ועוד.
סה״כ היו לפניי מאמנים מצוינים שיצא לי ללמוד מהם לא מעט במהלך הדרך ורובם הצליחו במועדונים אחרים, ככה שלא הייתי מתייחס לזה ככישלון.
ההצלחה שלנו העונה להבדיל משנים עברו היא חיבור של המון דברים, אחד הדברים העיקריים זה שכולם צמחו וגדלו בתוך המועדון. יריב דמתי מנהל המחלקה הוא בוגר מחלקת הנוער, מנהל הקבוצה אורן סארוגטי אוהד שרוף של המועדון, עוזר המאמן אוראל אדיב בוגר מחלקת הנוער, אנליסט הקבוצה רם לוי בוגר מחלקת הנוער ואמיר יעקובסון מאמן הכושר איתנו כבר 4 שנים. כולם מזוהים עם המועדון וגדלו בתוך המועדון, זה עזר לנו לחבר את הכל ולהפוך אותו לחזק יותר!
כשקיבלתי את ההזדמנות להוביל את קבוצת הנוער הבנתי שכדי להצליח אצטרך קודם כל לבנות יחד עם הצוות שלי תלכיד טוב שיתבסס על שחקנים שגדלו בתוך המועדון על מנת ליצור קבוצה מגובשת ומלכודת.
בקבוצת הנוער כיום יש 16 שחקנים שעשו את הדרך יחד עד קבוצת הנוער. רובם כפר סבאים וחלקם מתגוררים בישובים הסמוכים. אין דבר כזה באף מועדון אחר בארץ ואני לא חושב שזה קרה במועדון שלנו בעבר. זה היה הבסיס של הקבוצה ועליו הבאתי שחקנים נוספים שיתנו לנו עוד קצת כוח מקצועי וניסיון. זה עזר לי בסופו של דבר ליצור זהות וגאוות יחידה וזו נקודת פתיחה מצוינת.
את אותם שחקנים אימנתי במהלך השנים וראיתי את ההתפתחות שלהם מנערים לבוגרים והחיבור שלי איתם הוא מדהים ככה שהייתי מאוד שלם בבניית הסגל והיה לי המון ביטחון ואמונה בהם.
התפיסה שלך והדרך שלך: במה אתה מאמין? על מה שמת דגש?
הדרישות שלי כמאמן הן מאוד גבוהות, השחקנים יודעים ומרגישים את זה מהיום הראשון. זה לא פשוט, כי אתה צריך לגרום להם לשכוח מהר מאוד מההרגלים הישנים שלהם.
אני מאמין שכדי להביא את השחקן לממש את הפוטנציאל שלו חשוב להוציא אותו מאזור הנוחות, לדרוש ממנו כמה שיותר, לגרום לו לעבוד קשה ולהרים את הסטנדרט האישי והקבוצתי. השחקנים שלי אומרים לי שקשה מאוד לרצות אותי, אבל זה לא נכון, כי בסופו של דבר אין קצה גבול ליכולת של השחקן מלבד היכולת שהוא קובע לעצמו, לכן הדרישות מהשחקנים הן אין סופיות.
ההתייחסות לקבוצת הנוער היא כמו לקבוצת בוגרים לכל דבר ככה שהמשמעת מבחינתי היא מעל הכל. השחקנים חייבים לכבד את המקום בו הם נמצאים, את הצוות שלי ואת כל מי שנמצא בתוך המערכת ובכלל בחייהם האישיים. הם יודעים שהם מייצגים מועדון ועליהם להיות קודם כל בני אדם טובים וערכיים ואחרי זה שחקני כדורגל.
בנינו סגל גדול מאוד, 32 שחקנים, על כל עמדה היו לי 3 שחקנים מצוינים והתחרות על מקום בהרכב ואפילו לסגל הייתה גדולה. צריך להבין שבשבתות לא התלבשו 12 שחקנים. כולם הבינו שהתחרות גדולה וכדי לזכות בדקות משחק עליהם לעבוד קשה ולהוכיח. לשמחתי זה הצליח. כמעט כל שחקני הסגל קיבלו דקות והוכיחו שהם ראויים, למעט מספר שחקנים שנפצעו במהלכה. אמנם העונה הייתה קצרה משמעותית אך כולם שמרו על יציבות ביכולת ובהישגיות.
איך השגת את היציבות בקבוצה ומתי הבנת שיש לך קבוצה עם אופי חזק?
במחזור הראשון של העונה שיחקנו נגד הפועל עכו בחוץ ובתחילת השבוע של המשחק שמעתי את השחקנים מדברים שעכו לא הפסידו 5 שנים בבית, שזה מגרש קשה ושתיקו תהיה תוצאה טובה. הבנתי שאם ככה הם חושבים כנראה שאני צריך לעשות את הדברים אחרת. במהלך כל השבוע דיברתי על זה שאנחנו הולכים לנצח בעכו. גרמתי להם להבין שהניצחון שם זו אופציה ריאלית לחלוטין. כשהגענו למגרש בתדריך לפני המשחק הקראתי לשחקנים שיר של נועם חורב, שהמשפט האחרון בשיר הוא: ״זה לא מספיק לחלום צריך גם להזיע״.
הסברתי להם שאם נרצה יותר, נרוץ יותר, נזיע יותר ונדרוש מעצמינו יותר אנחנו בסופו של דבר נשיג יותר וננצח, ושייקחו את זה איתם לאורך כל העונה. בדקה 20 התוצאה הייתה 3:0 לטובתנו. שם הבנתי שהקבוצה יכולה ועשויה ללכת עד הסוף ולהעפיל בסיום העונה לליגת העל. החוסן המנטלי של השחקנים התבטא לאורך כל העונה כשהפכנו כמה פעמים פיגור לניצחונות. הבנתי שיש לי שחקנים קשוחים ומיוחדים שלא מוותרים על אף משחק.
כדי ליצור קבוצה תחרותית וחזקה ששואפת לנצח כל משחק, העצמתי את התחרותיות בתוך האימונים השבועיים. הדרישות מהשחקנים היו גדולות. ניסיתי להביא את השחקנים במהלך השבוע להמון סיטואציות משחק, מצבי לחץ וקבלת החלטות מהירה כדי לבחון כיצד הם מגיבים ופועלים. לא פעם יצא גם שהבאתי אותם לקצה והייתי צריך לכבות שריפות במהלך האימון. יצרתי תחרות גדולה בקרב השחקנים על המקום בסגל ובהרכב.
האם הייתה לך פלטפורמה להצליח מצד המועדון והאם אתה רואה שחקנים פוטנציאלים לבוגרים?
בהחלט, לאורך כל העונה היה שיתוף פעולה מלא עם יריב דמתי המנהל המקצועי ועידן שום הבעלים. הרגשת שכולם במועדון צמאים ורוצים בהצלחת הקבוצה. בשלוש שנים האחרונות אנחנו תמיד היינו קרובים לעליה ואני שמח שהשנה סוף סוף הצלחנו לקצור את הפירות גם בנערים א׳ בהדרכת נאור צ׳יצ׳יאן שקרובים מאוד להבטחת העליה. אין לי ספק שזה יקרה, הם עשו את זה בצורה נהדרת ומשכנעת ומגיעות להם כל המחמאות.
זה מראה על תהליך נכון ומקצועי שנוצר במחלקה בראשותו של יריב דמתי שמתווה לנו דרך ומקצועיות ברמה הכי גבוהה שיש. כמו כן, שיתוף שחקני הנוער באימוני הקבוצה הבוגרת. במהלך העונה למעלה מ-12 שחקנים השתלבו באימוני הבוגרים מתוך ראיה עתידית לשנים הקרובות. יש המון שחקנים מוכשרים שיוכלו להשתלב וחובת ההוכחה תהיה עליהם. כבר העונה שותפו כשישה שחקני נוער במשחקי הקבוצה בליגת העל. חשתי גאווה עצומה וסיפוק אדיר לראות את יוש שטרימלינג, שחקן שליוויתי מנערים ג ועד היום, עולה שלוש פעמים בהרכב הבוגרים ומשתלב בצורה יפה. אני מאמין שבקרוב מאוד אנחנו נזכה לראות עוד מספר שחקנים משתלבים בקבוצה הבוגרת. זה עיקר העשייה שלנו במחלקת הנוער וכשזה קורה אתה מרגיש שיש תמורה לעבודה. אני איש של המערכת, נהנה מהעשייה ובא קודם כל מתוך אהבה וזהות למועדון שבו גדלתי כשחקן ומאמן.
העונה הזאת חוויתם עצירות בגלל הקורונה וקשיים רבים, איך הצלחת לשמור על כושרם של השחקנים ומה היה הקושי הגדול ביותר?
אין ספק שמגפת הקורונה השפיעה על כולנו אם זה ברמה המקצועית ובמיוחד בחיינו האישיים.הקושי הגדול ביותר לדעתי היה יותר בהיבט המנטלי, ההתמודדות של השחקנים הייתה לא פשוטה, זה גיל שהמון שחקנים פורשים והיה חשוב שהם יישארו במסגרת ולכן שמרנו איתם על קשר רציף והעשרנו אותם באין ספור תכנים, הרצאות טקטיות, שיחות עם שחקני הקבוצה הבוגרת שיחות עם יועצים מנטליים ועוד. בסוף דצמבר יצאנו לפגרה כפויה של חודשיים וחצי.
בנינו תכנית מסודרת של אימוני כוח בזום 4 פעמים בשבוע ואימוני ריצה אישיים לשחקנים שלאחריו היו שולחים לנו תוצאות וכמויות. הדרישות של אמיר יעקובסון, מאמן הכושר, היו בלתי רגילות וככה ווידינו שאנחנו עובדים ושומרים על שגרת חיים ספורטיבית ומקצועית. זה נתן לנו קרקע טובה לחזור לעבוד בצורה אינטנסיבית ברגע שהודיעו לנו על חזרה לשגרת אימונים מלאה. לשמחתי זה גם בא לידי ביטוי במשחקים. הכושר הגופני שלנו היה טוב בפער מיתר קבוצות הליגה. מגיע שאפו גדול לאמיר על כך ולשחקנים שעבדו בחריצות והתמדה.
אתה ממשיך גם בעונה הבאה?
נשאר לנו עוד משחק לנצח ואני מניח שלאחריו נשב ונתכנן את העונה הבאה.
איפה אתה רואה את עצמך בעוד 5 שנים? ומה החלום שלך בתחום האימון?
השאיפה היא תמיד ללמוד, להתפתח ולהתקדם. יש לי עוד דרך לעבור ולעשות ואני מאמין שאין קיצורי דרך. אם היית שואל אותי לפני 5 שנים איפה אני רוצה להיות? התשובה הייתה מאמן הנוער של הפועל כפר סבא. ברוך השם הגעתי בעבודה קשה והתמדה וקיבלתי הזדמנות להוביל את הקבוצה לעונה היסטורית והעפלה לליגת העל אחרי 9 שנים. הרצון שלי כמובן הוא להתקדם בעתיד הקרוב לצוות אימון בוגרים. אני רואה את עצמי מגיע לזה. יש לי את כל הרצון להצליח ואני מלא אמונה שבעתיד זה גם יקרה.
