אהבה חדשה לצד הגעגוע

כשאריאלה משולם התכוננה לחתונתה עם איתי, אימו של ברק הייתה לצידה. היא ליוותה אותה למדידות, השתתפה בהכנות והתרגשה איתה לקראת החופה. עבור אריאלה, שהתאלמנה בגיל 28 ונשארה עם שני ילדים קטנים, הנוכחות הזאת הייתה חלק מהדרך להקים משפחה מחדש: משפחתו של ברק ממשיכה להיות המשפחה שלה, ועתה היא מחבקת גם את האיש שנכנס לחייה ולחיי ילדיה.

"המשפחה של ברק הכי מדהימים בעולם. אני כבר קיבלתי את התואר של הבת שלהם, ואיתי הוא החתן שלהם לכל דבר", היא אומרת. "היא התרגשה כאילו הבת שלה מתחתנת. עם כל הקושי והכאב, והיה כואב, השמחה שלהם עבורי ונכדיהם הייתה אמיתית".

לפני שבוע נישאו אריאלה ואיתי. בין האורחים היו גם בני משפחתו של ברק: הדודים, בני הדודים וסבתו, ולצידם חברים. האנשים שמלווים אותה ואת הילדים מאז האובדן הגיעו להיות איתה גם בשמחה.

אריאלה, בת 32, התגוררה בכפר סבא ועברה לפני כשנה וחצי לראש העין. לה ולאיתי שני ילדים לכל אחד: שני ילדיה מנישואיה לברק ושני ילדיו של איתי. בשיחה איתה היא מספרת על הזוגיות החדשה, על הקשר שנרקם בין איתי לילדים ועל המקום שברק מוסיף לתפוס בחייהם.

איך הכרת את איתי?

"הכרתי אותו דרך אפליקציה. היה חיבור מדהים, שלא הכרתי חיבור כזה מאז ברק. הוא נורא ידע להכיל את הסיפור הזה, לקבל את המקום של ברק בחיים שלי, של המשפחה ושל הילדים".

לדבריה אחרי זמן מה – ידעה שתרצה בעתיד להקים משפחה מחדש. לצד הכאב על החיים שנקטעו, היה בה גם הרצון לזוגיות ולבית. המפגש עם איתי אפשר לה לתת לרצון הזה מקום, עם אדם שמקבל גם את הקשר העמוק שלה לברק ולמשפחתו.

מה גרם לך לרצות להתחתן שוב?

"ידעתי שאני לא רוצה להישאר לבד, עם כל הכאב. אני אישית מאוד מאמינה במוסד הנישואים. הייתה לי זוגיות נפלאה ומדהימה, והרגשתי שזה המקום שלי להרגיש בטוחה, להתמסד ולהמשיך את החיים".

הזוגיות שעליה היא מדברת החלה שנים רבות לפני שנישאה לברק. סיפרה שהכירו כשהיו בני 14. הם היו חברים, נפרדו, ובגיל 17 חזרו להיות יחד, כשהתנדבו במשטרה. בגיל 21 נישאו. ברק היה אהבתה הראשונה, ובהמשך הפך לאבי ילדיה.

הטרגדיה שגדעה את החיים המשותפים מול תקווה חדשה

ב־17 ביולי 2022 נהרג רס"ר ברק משולם ז"ל בעת פעילות משטרתית בצומת רעננה, כאשר נהג ברכב גנוב פגע בו במחסום. אריאלה נשארה עם ילדה קטנה ותינוק, ונדרשה להתמודד עם האובדן ובמקביל להמשיך לגדל אותם.

לאורך השנים תיארה משולם את הגעגוע לכל מה שהיה ביניהם: לצחוק, לחיוך, לשטויות, ואפילו לריבים. היא סיפרה על הרצון לקבל אותו בחזרה, ולו לדקה, כדי לדבר ולצחוק שוב. גם אז דיברה על הבחירה להמשיך לחיות, כשהכאב מלווה אותה.

כיום היא מתארת את המקום שקיבל איתי בחיי הילדים. הוא אוהב אותם ומטפל בהם, והם אוהבים אותו. בתוך הקשר שנבנה נשמר גם המקום של אביהם.

"אנחנו אומרים שאבא יש רק אחד, וזה אבא ברקי", היא מסבירה. "איתי אוהב אותם כמו אבא, והוא ממש מטפל כמו אבא".

עבורה, היכולת של איתי לקבל את זכרו של ברק היא חלק משמעותי מהחיבור ביניהם. ברק נוכח בסיפור המשפחתי, בשיחות ובזיכרונות, ואיתי שותף לחיים שנבנים סביבם.

איך המשפחה של ברק הייתה שותפה להכנות לחתונה?

"אימא של ברק ואימא שלי, ביחד עם אימא של איתי, היו מעורבות בההכנות. אימא שלי ואימא של ברק הכינו את העוגיות. היא ליוותה אותי במדידות וליוותה אותנו בחתונה – דבר שאינו מובן מאליו".

מה את חושבת שברק היה אומר? אם הוא היה יכול לראות את החתונה?

"שהוא הכי גאה בעולם. אמרתי לאימא שלו שאני חושבת שהוא היה גאה בי, והיא אמרה שהיא בטוחה שכן. שהוא היה רוצה שיהיה לי טוב, ושהוא גאה בי שאני מגדלת את הילדים שלנו ושהכנסתי לחיים שלהם בן אדם מדהים".

ממשיכים להנציח את ברק

לצד הבית החדש, המשפחה ממשיכה לקיים מפגשים לזכרו של ברק. מדי שנה, בסמוך ליום השנה למותו ביולי, יוצאים בני משפחה, חברים ומשתתפים נוספים לריצה משותפת.

"אנחנו עושים ריצה ידידותית של בין חמישה לעשרה קילומטרים, ביום שישי הכי קרוב לאזכרה. התחלנו את המסורת מאז השבעה והיא ממשיכה איתנו. גם הקשר עם המשטרה נמשך לאחר המעבר מכפר סבא. ביום הולדתו האחרון של ליאו, באוגוסט – שוטרים מתחנת ראש העין הגיעו אלינו כדי לשמח אותו. הם הביאו לו בלונים, מתנה, נרות וזיקוקים – היה פשוט מדהים".

במקביל לחיי המשפחה, לאריאלה יש כיום קליניקה להסרת שיער בלייזר, למניקור ולפדיקור. מאז השיחה הקודמת השתנו כתובתה, עיסוקה ומצבה המשפחתי. כשהיא נשאלת על ברק, היא חוזרת אל האדם שהיה עבורה ועבור הקרובים אליו, ואל הדרך שבה היא רוצה שילדיו יכירו ויזכרו אותו.

מה הכי חשוב לך שיזכרו ממנו?

"את טוב הלב שלו, את הנתינה שלו, את כל הטוב שהוא עשה, את החיוך שלו. את האבא שהוא היה, את הבעל שהוא היה, את הבן, האח והחבר שהוא היה. הוא היה פשוט בן אדם מדהים, והדרך שלו מובילה אותנו היום. ברק היה בן אדם מאוד שמח. גם בתקופות הכי קשות שלו הוא ידע לשמוח והיה מרים את כל הסביבה שלו. אני מאמינה שהוא נותן לנו את הכוח להמשיך גם אנחנו באותה הדרך".