מאז נפילתו של בנו זיו, בכל שנה מגיע אלי בלאלי לקברו בבית העלמין הצבאי בכפר סבא ומדבר אליו. השנה, רגע לפני האזכרה, הוא פתח את ליבו גם בפני המצלמות של כפר סבא ניוז.
19 שנים חלפו מאז נפל רס"ל זיו בלאלי, שנהרג ממטח קטיושות סמוך לכפר גלעדי במלחמת לבנון השנייה, בשנת 2006. במקום לשקוע באבל, הפך אביו אלי את הכאב האישי למנוע של עשייה, הנצחה ונתינה.
מיד לאחר מותו של זיו, קיבל אלי החלטה יוצאת דופן – להתגייס לשירות מילואים במקום בנו. צעד נדיר שמעיד על עומק המחויבות להמשיך את דרכו – לא רק כסמל אישי, אלא כבחירה חינוכית וחברתית. גם כיום, מיד לאחר טקס האזכרה – אלי שב לשירות המילואים.
במרוצת השנים יזמה המשפחה שורת פרויקטים להנצחת זיו: מרוץ שנתי בעיר כפר סבא שמתקיים מאז 2007 ומושך אליו אלפי משתתפים – ילדים, נוער, מבוגרים וחיילים. המרוץ הפך לאירוע קהילתי משמעותי המחבר בין זיכרון, ספורט וערכים. לצד המרוץ הוקמה קבוצת טריאתלון עירונית על שמו, תחרויות ניווט ופעילויות חינוכיות בבתי הספר.
ההנצחה לא נעשתה לבד. לצידו של אלי עמדה רעייתו ליזי ובתם מיכל – אחותו של זיו – אשר הייתה שותפה פעילה ליוזמות ההנצחה. מיכל, שלקתה במחלת הסרטן ונפטרה לפני ארבע שנים, הקדישה את שנותיה האחרונות להנצחת אחיה במערכת החינוך ובאירועי ספורט. מותה היה מכה נוספת למשפחה, אך גם צוואה להמשך הדרך.
אלי ממשיך היום לשאת את לפיד הזיכרון. הוא פועל ללא לאות, מתוך תחושת שליחות עמוקה: "אני לא ויתרתי", הוא אומר. "הכאב תמיד שם, אבל יש לנו משימה. זו הצוואה של זיו ושל מיכל – לחיות, לתת, לזכור, ולהגן על המדינה. אני יודע שהם רואים אותנו משם למעלה. לזיו אני מבטיח שאמשיך להגן על המדינה כל עוד אדרש. ולמיכל – אני מספר על ילדיה המקסימים, ומקיים את בקשתה להנציח את אחיה."
