אחרי הכל, מדובר באוניברסיטה שלא רק נחשבת לאחד ממוסדות המחקר הטובים בסין, אלא גם מהווה סמל לאומי. היא נוסדה בשנת 1898 כשבייג'ינג עוד נקראה פקין (או פקינג), וזרים בקושי נראו בה.
מאז עברו הרבה תהפוכות אבל יש לתאר שגם היום, הסטודנטים הסינים שיגיעו לשיעורי הכלכלה יופתעו לפגוש את המרצה הישראלי המתנשא לגובה 1.87 ס"מ ומדבר מנדרינית (השפה הרשמית של סין) באופן שוטף.
"גם היום זר שמדבר סינית זה סוג של אטרקציה", מסכים גרובר. "אבל אני כל השנים מתעניין בתרבות הסינית ומתרגל מנדרינית. למדתי סינית באוניברסיטה אבל זה לא מספיק כדי לשמר שפה, לכן אני קורא רומנים מהמאה ה 15, רואה תוכניות טלוויזיה וסרטים. בהתחלה זה היה כדי לשמר את השפה ובהמשך מתוך עניין. בנסיעות ארוכות אני שומע אודיובוקס בסינית וזה כל כך טבעי לי שממש מוזר לי שהילדים שלי לא יודעים מנדרינית. הנסיעה זאת הזדמנות לאפשר גם להם ללמוד את השפה החשובה הזאת ולראות עולם".
מבחינתו, מדובר בחלום של שנים שהתגשם. גם לחיות בסין וגם לחזור לאקדמיה. הוא החל בחיפוש לפני כשנה, בשיא המגיפה בארץ, עם תקוות צנועות, והרבה סימני שאלה.
"היה לי מזל, כי אני לא הפרופיל הקלאסי עבורם – אני לא מגיע מתוך האקדמיה ואין לי הרבה פרסומים אבל תוך כמה חודשים הגיעה מהם ההצעה הראשונית. כל הראיונות היו בזום, והם הזמינו אותי אליהם בלי באמת לראות אותי, וגם אני לא יכולתי לעשות נסיעה מקדימה ולראות את המצב שם. אנחנו. בכלל, מאז אנחנו בחוסר וודאות קשה בעיקר בגלל שקשה לנו להבין איך החיים שלנו ייראו שם".
אתה לא חושש מהקורונה? ממה יקרה אם תהיה שם שוב התפרצות?
"דווקא זה לא כל כך מטריד אותי, כי כיום בסין מחסנים בקצב מטורף עם חיסונים שלהם. בסך הכל בסין יש משמעת אזרחית גבוהה והם התמודדו היטב עם הקורונה, והם השאירו אותה מאחוריהם הרבה לפנינו כשאנחנו עדיין באמצע המאבק. אם יהיה שם שוב סגר, אני מאמין שבבייג'ינג הוא לא יהיה כל כך ארוך. יש שם משמעת אזרחית גבוהה".
יצא לך לדבר עם הסינים על הקורונה ואיך היא התפרצה?
"לסינים יש נטייה להאמין בתאוריות קונספירציה כי הם לא מאמינים לשלטון, אבל בטלפון או בזום אף אחד לא יגיד אחרת ממה שמפורסם. כולם מנחשים ואף אחד לא יודע, גם לא האנשים שעובדים במכון בווהאן. צריך לזכור שהרבה מחלות בהיסטוריה עוברות מחיות לבני אדם, והרבה מהן הגיעו מסין בגלל שיש שם הרבה אנשים וחיות והמון מגע ביניהם. הסימן הסיני לבית זה גג שמתחתיו חזיר".
כמו ללמוד שחייה בהתכתבות
את הבסיס לשפה הסינית למד גרובר במסגרת תואר ראשון בכלכלה ומזרח אסיה מהאוניברסיטה העברית. הוא היה תלמיד מצטיין, אבל רק כשהגיע לסין בפעם הראשונה, לשנת לימודים דרך מלגה של משרד החוץ, הבין שמה שלמד בארץ, איך לומר, לא ממש יעזור לו.
"ללמוד סינית בארץ אז זה היה כמו ללמוד שחייה בהתכתבות. לא היו חילופי סטודנטים ולא סביבת שפה. כשירדתי מהמטוס גיליתי שאף אחד לא מבין מה אני אומר, ולהיפך. למזלי, גרתי במעונות עם חבר'ה מכל העולם שלא ידעו אנגלית אז בלית ברירה דיברנו בינינו בסינית. היו שרותי בול פגיעה ומטבח משותף והיה כייף גדול".
בייג'ינג של שנת 2000 היתה שונה מאוד מבייג'ינג של היום.
"כבר אז היא היתה עיר מרשימה, עם שילוב של בניינים עתיקים ומודרניים אבל עדיין עם שאריות העידן הקומוניסטי. היו רק שני קווי רכבת, המון רוכבי אופניים, הרקדות בפארקים ומשחקים בחוץ – שחמט, גו וכמובן פינג פונג שזה הספורט הלאומי. לא היו הרבה זרים, והרגשתי כמו סלב. הייתי הולך ברחוב וכולם היו מסתכלים עלי ובטוחים שיש לי המון כסף".
חווית גילויי אנטישמיות או אנטי ישראליות?
"רוב הסינים לא יודעים מה זה ישראל ובקשר ליהודים, אפשר להגיד שהם גזענים "לטובה". הם חושבים שהיהודים יודעים לעשות כסף ומעריכים אותם על כך".
איך מעבירים משפחה מכפר סבא לבייג'ינג
לאחר הלימודים גר בסין בשליחות של חברה ישראלית עם שותפות בסין, בעיר "קטנה" בשם לאסאו, רק 3-4 מיליון איש. החברה העניקה תנאים טובים אבל הסביבה העסקית לא התאימה לו והוא חזר ללמוד תואר שני בכלכלה באוניברסיטת תל אביב. משם המשיך לדוקטורט בכלכלה במישיגן, ולימד באוניברסיטת דרטמות' היוקרתית בניו המפשייר. אחרי 7 שנים בארה"ב חזר לארץ עם אשתו ושני ילדים קטנים (אמיתי, כיום 13 וגלעד בן 10) כאן הצטרפה אליהם אחות קטנה, הגר בת השבע. אשתו אילי, סמנכל"ית שיווק בחברת היי טק, עבדה בחברת נייס והשניים החליטו לגור בכפר סבא. מאז עבד בעיקר בירושליים. בהתחלה במכון טאוב כחוקר בכיר, במכון שורש ובתפקידו האחרון במשרד ראש הממשלה, במועצה הלאומית לכלכלה. כל השנים התשוקה לאקדמיה, ולסין, לא עברה.
"עוד לפני שהתחתנתי, הזהרתי את אשתי שארצה את זה", הוא מחייך. "ועכשיו היא מתלבטת אם להתלהב מהחוויה או להתגרש. בקיצור בשנים הקרובות אני בהחלט צריך לעשות מה שאומרים לי".
צחוק צחוק, אבל איך מעבירים משפחה עם 3 ילדים קטנים לסין?
"זה לא פשוט. התייעצתי עם כל מי שיכולתי – הנספח האקדמי של סין בארץ, אנשי משרד החוץ ושליחי חבד שם שהם מקור של ידע ועזרה רבה. אנחנו קצת חריגים שם, כי אין הרבה ישראלים שלימדו באוניברסיטה בסין. רובם בשליחות עסקית או ממשלתית, שזה אומר שהם מגיעים ממקום מסודר ויש להם מעטפת. לשמחתי, בייג'ינג, למרות שהיא עיר מאוד מודרנית ומפותחת עדיין העלויות בה לא כל כך גבוהות, חוץ מדיור וחינוך".
ואיך תסתדרו עם השפות?
"בגלל שאני אני דובר מנדרינית אז ללא ספק חלק גדול יותר מהאחריות תיפול עלי. אני מאמין שהילדים תוך כמה חודשים יתחילו לפטפט אנגלית ובקשר לסינית, הרי שהסינית המדוברת לא כל כך קשה כמו הכתובה. גלעד והגר ילמדו בבית ספר של חב"ד שהוא תלת שפתי – סינית אנגלית ועברית ואמיתי ייכנס לבית ספר בינלאומי. בסך הכל הילדים מאוד מתרגשים ומתלהבים מצד אחד אבל גם קצת חוששים ועצובים לעזוב את החברים והמסגרות בעיר".
ואם כל מעבר מדינה הוא לא דבר פשוט הרי שבתקופת הקורונה הקושי ואי הוודאות מתגברים. כרגע מחכים כל בני המשפחה לויזה וכשיקבלו אותה יעלו על הטיסה השבועית היחידה שיש כיום לשנחאי. כשיירדו מהמטוס ייכנסו לשבועיים בידוד במלונית ממשלתית ולאחריהם הם מקווים שיוכלו לעבור ישירות לבייג'ינג.
אתם בכל זאת נוסעים למדינה שבה יש משטר טוטליטרי, ובתקופת מגיפה. אין חששות?
"אני לא חושש. אני אמנם נוסע כאדם פרטי אבל מגיע ממשרד ממשלתי שזה משהו שהם מכבדים, ואני מכיר את הנציגים שלנו שם, ממשרד החוץ והכלכלה. אני גם לא טיפוס פרובוקטיבי ואין לי שום עניין לתקוע אצבע בעין לאף אחד. אני חושב גם שלרוב הסינים נוח שיש שלטון ריכוזי כל עוד הוא נוהג באחריות".
3 תגובות
אבא כתבה מדהימה ענית בכנות על כל השאלות ותמונות ששלחת היו מדהימות. זוהר השאלות היו מדהימות ובאמצע הכתבה פשוט חשבתי לעצמי שאני בחיים לא הייתי חושב על השאלות המדהימות האלה
בקיצור כתבה מדהימה
בהצלחה גלעד!!!!!
כל הכבוד .בהצלחה לנועם ולכל המשפחה