תכף אשוב – אמו של אביב משל שעקבותיו נעלמו באינדונזיה בראיון

"לפעמים, ככה פתאום, בלי שום אזהרה מוקדמת, אנחנו מאבדים דברים יקרי ערך. קשה לקבל זאת ולהמשיך הלאה. אפשר רק לקוות שאותם הדברים הגיעו לממלכת אבדון, ומי יודע, אולי יום יבוא ואותם הדברים ישובו – כשם שנעלמו"

את השורות האלו מקריאה צהלה משל, מתוך הספר "תכף נשוב", אותו כתב בנה אביב – שעקבותיו נעלמו ב־ 17.06.2019. אביב נסחף באוקיינוס עם גלשנו אל הלא־נודע, ומאז נעלמו עקבותיו. כיום, שנתיים לאחר הטרגדיה הנוראית, החליטו בני המשפחה להפיץ את האור, השמחה ואת כישרונו הענקי של בנם באמצעות ספרו ובכך להנציחו.

לרגל יציאת הספר, מספרת אמו צהלה אחות במרכז בריאות הילד של כללית בכפר סבא הירוקה,  על הגעגועים לילד עם הצחוק המתגלגל ועל הכמיהה לחיבוקו העוטף.

אביב (23), מכפר סבא, הגיע לאי נוסה למבונגן שבאינדונזיה כחלק מהטיול אליו נסע לאחר שירותו הצבאי. בתאריך ה-17.6.2019 נצפה על ידי שתי תיירות כשהוא נכנס למי האוקיינוס עם גלשנו (סאפ) מבלי ששב אל החוף. התיירות הזעיקו את הרשויות שהחלו בחיפושים אחריו. בני משפחתו קבלו את הידיעה רק יומיים לאחר מכן. אביו ירדן, טס למקום היעלמו. הוא ויחידת חילוץ מטעם חברת הביטוח הפינקס, פתחו בחיפושים נרחבים לאתרו במשך 3 חודשים. לאחר שכל המאמצים לאתרו נכשלו, אביב הוכר כמי שמקום קבורתו לא נודע. 

"אביב היה מאוד כישרוני. הכתיבה הייתה חלק בלתי נפרד מחייו. הוא כתב שירים, סיפורים וחלם להיות קופירייטינג ותסריטאי", אומרת צהלה ומספרת שבנה הותיר אחריו רשימה ובה ציין את החלומות שהוא מתכנן להגשים.

"לאחר המקרה, מצאנו דף עם רשימת המטרות של אביב שהוא שאף להגשים: לכתוב, לקבל השראה ולטייל. לפני שנתיים, בזמן השבעה, החלטנו להדפיס את ספרו במספר עותקים מצומצם. לאחרונה, החלטנו להפיץ את ספרו גם כדי להגשים את חלומו וגם כדי להנציחו בדרך שהוא כל כך אהב – הכתיבה".

עלילת הספר

"תכף נשוב" הוא ספר ילדים שעלילתו עוסקת בארץ דמיונית – ממלכת האבדון. אל ממלכת האבדון מגיעים חפצים שאבדו לילדים ואנשים. אביב שנטה לאבד את חפציו כתב את הספר בהשראת אופיו ובדרכו הכישרונית – באמצעות המילים, הפך את החיסרון ליתרון. את הספר איירה מאיה סיקרון, אחייניתו של אביב שהתאימה את האיורים לסיפור בצורה מדויקת. לצערם של בני המשפחה שלא כמו בספרו של אביב, הסוף המציאותי שלהם לא הסתיים בהפי אנד.

צהלה: "אביב נטה לאבד חפצים. יום אחד אמרתי לו 'אני בטוחה שישנו מקום אליו כל החפצים שלך מגיעים'. לא הייתי צריכה לומר הרבה. יום יומיים לאחר מכן הוא ניגש אליי עם כתב ידו. הוא התלבט ולא ידע איך לקרוא לסיפור עד שהחליט על השם. כיום במבט לאחור, כשאני מסתכלת על בחירתו, אני מצטמררת".

לצהלה חשוב לומר שהכנסותיו של הספר יועברו לטובת הקרן למלגות של מגמת הקולנוע של בית הספר "רבין" – שם למד אביב. "החלום שלי שתלמידי המגמה יהפכו את הספר של אביב להצגת ילדים – זה הפרויקט הבא שלי", היא מוסיפה. 

לדברי צהלה, אביב היה ילד חולמני ויצרתי שאהב לשבת בבית ולכתוב. בצבא נהג לכתוב חמשיר לכל מי שהשתחרר. "כולם חיכו להשתחרר כדי לשמוע את החמשיר של אביב. הוא בורך בחמלה כלפי חיות ואנשים במצוקה, בחוש הומור משגע וצחוק מתגלגל. בין היתר אביב כתב מערכונים ושירים. אחד משיריו- "קשת", הופק על ידי המשפחה וכיום הוא מבוצע על ידי הזמר יואל שמש, שהלחין ומבצע את השיר שמושמע ביוטיוב. אביב כתב מערכונים לתוכנית היהודים באים. שלחנו להם את חומריו לאחר המקרה והם הקדישו לו את הפרק האחרון של העונה

מה הייתה תגובתו של אביב למראה ספרו המודפס?

"הוא היה מתמוגג. מבחינתו זה היה אחד מתוך חלומותיו שהתגשמו"

איזה תגובות קבלתם על הספר?

"קבלנו תגובות מדהימות. כשישבנו שבעה, הוצאנו מספר עותקים כדי שאנשים יתרשמו ויבינו מיהו אביב. אנשים שקראו אותו אמרו לנו שהספר גדוש בהרבה רגש והומור, ושאנחנו חייבים להוציא אותו לאור. אחד הדברים המרגשים שקרו בעקבות הוצאת הספר, היא תגובתם של תלמידים בכיתה ב'. הם ציירו בהשראתו את 'ממלכת האבדון' ומה שהיא מסמלת עבורם. כל אחד מהם צייר את החפצים שאבדו לו. העובדה שהילדים התחברו לספר בטבעיות, ריגשה וחזקה אותנו מאוד. 

קשה לנו להתמודד עם אבדנו של אביב. אנחנו מתמודדים עם החלל שהוא הותיר אחריו מידי יום. הקהילה שמסביבנו תמכה ותומכת בנו גם כיום. כשבחרנו להמשיך את החיפושים באופן פרטי, משכנו את ביתנו. הרבה אומנים מהשורה הראשונה התגייסו למופע שערכנו בעיר. ובכסף שגייסנו הצלחנו להמשיך את מימון החיפושים".  

מתי דיברתם עם אביב בפעם האחרונה?

"יומיים לפני המקרה. אביב דיבר אתנו ונעלם. ניסינו להתקשר אליו אבל הוא לא ענה. הייתה לי תחושה לא טובה. כשקיבלתי את הטלפון מהקונסוליה האמריקאית, הבנתי שמשהו קרה לאביב". 

אביב עדיין לא נמצא. יש לכם שביב תקווה שהוא ישוב ביום מן הימים? 

"אני לא אשקר. בשנה הראשונה קיוויתי שהוא יתקשר ויגיד לנו 'אמא אבא, בואו תיקחו אותי'. בתום השנה הראשונה התקווה הלכה ונמוגה. לצערי, היום כששואלים אותי אם הוא ישוב, אני חייבת להיות מציאותית ולומר שלמרות הצער הגדול והרצון – הוא לא ישוב אלינו"

כיצד אתם מתמודדים עם זה שאין לכם קבר לבכות עליו?

"זו שאלה מורכבת. אני לא יודעת איך הייתי מגיבה אם היו מוצאים את גופתו. אולי נוח לי שזה ככה. הכאב שלנו ענק ואנחנו מתעוררים בכל בוקר עם התחושה שאביב לא אתנו. מצד שני, הוא נמצא אתנו ברוחו גם אם לא בצורה הפיזית. אותי זה מספק. מבחנתי הוא איתי כל הזמן. ישנן סיטואציות שאני שואלת את עצמי איך אביב היה מגיב עכשיו ומה הוא היה אומר.  

לעיתים משפחות שנמצאות בסיטואציה מורכבת וטראגית פונים למתקשרים כדי לגלות ולו קצה של חוט. יצא לכם לפנות לאנשים מהתחום?

"חודשיים לאחר שאביב נעלם, פניתי למתקשרת בנתניה. אני בדרך כלל לא נועצת במתקשרים למיניהם אבל כאן לא היה לי מה להפסיד. סיפרתי למזכירה שלה מה סיבת בואי ואני מאמינה שהמתקשרת עשתה אחד ועוד אחד. היא אמרה לי שאביב כבר לא אתנו".  



כתבות קשורות

כתבות קשורות

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן