אחרי חמש שנים של חוסר ודאות התקבלה בכפר סבא החלטה דרמטית – היסטורית אפילו – לנתק את הפוליטיקה מניהול אגודת מפעל המים. ברוב של 18 חברי מועצה מול מתנגד אחד, אושר תקנון חדש שמוציא את חברי המועצה מאספת המורשים, ומעביר את הסמכות לנציגי ציבור. המהלך הזה זכה לתמיכה רחבה מכל קצות הקשת העירונית. כולם הבינו: הגיע הזמן לעשות סדר.
כולם – חוץ מראובן חן.
חן, יו"ר סיעת "כפר סבא 2030", עורך דין בעל נוכחות ציבורית, בחר במקום לזרום עם הרוח החדשה – להילחם בה. בימים האחרונים הוא עתר שוב לבג"ץ, דורש לבטל את התקנון החדש, מבקש להחזיר את הגלגל לאחור, ואף פונה לרשמת האגודות בדרישה לסיים את כהונת הוועד הממונה לאלתר. כל זה בשם "הדמוקרטיה" ו"זכויות חברי האגודה".
אבל בואו נבהיר משהו: חן לא מגן פה על הציבור. הוא מגן על עמדה פוליטית – אולי אפילו על חלום אישי לכהן כיו"ר מפעל המים. ולמרבה האירוניה, דווקא התקנון החדש – שהוא נלחם בו כל כך – מבקש להחזיר את מפעל המים לציבור הרחב, על ידי הקמת נציגות אזרחית מקצועית, נטולת שיקולים פוליטיים.
כשהציבור מאס במינויים, בקומבינות, ובפוליטיקה הישנה – נבחרי הציבור עשו את המעשה הנכון. הם ויתרו על כוח. הם אמרו: המים שייכים לתושבים, לא לחברי המועצה. וזה ראוי להערכה. מה שלא ראוי, זה להיאחז בעבר, בתקנות מימים אחרים, ולהוציא כסף ציבורי על מאבקים שמשרתים בעיקר את האגו.
וחמור מכך – להתעקש להישאר לבד בזירה, גם כשהכל כבר נאמר, והרוב אמר את דברו. בג"ץ אולי ייקח חודשים להכריע, אבל הציבור כבר הכריע: הוא רוצה סדר חדש. ניהול מקצועי, לא פוליטי. שירות, לא שליטה.
ראובן, זה הזמן לשחרר. לא הכל צריך להיגמר באולמות המשפט. לפעמים, התפקיד של נבחר ציבור הוא לדעת גם מתי לרדת מהבמה – בכבוד.