לרגל יום השואה, נפגשנו עם פאני שטרן, שלא תשכח לעולם את בובת הסמרטוטים שאחזה בידיה כשהייתה רק בת שלוש. היא שיחקה איתה בשקט במחסן עלוב ומלוכלך ברומניה בחצרו של איכר רומני בזמן שהיא ומשפחתה הסתתרו מהנאצים. כיום היא מספרת על הזכות לעזור לניצולי שואה אחרים בעיר כפר סבא.
פאני נולדה ברומניה, בהיותה בת שנתיים בלבד, בזמן מלחמת העולם השנייה – נלקח אביה לעבוד בכפיה על ידי הנאצים. מאז אותו הרגע היא נושאת עמה זיכרונות שלא יימחו לעולם: מקלט חשוך ומזוהם, פחד תמידי, ושקט מוחלט שנכפה עליה מגיל שנתיים – אז גרה במקלט ולאחר מכן במחסן כשבובת סמרטוטים קטנה הפכה למקור הנחמה היחיד שלה, והיא, יחד עם אמה, אחותה ובני משפחה נוספים, נאלצו לברוח ולהסתתר.
"היינו שם עם סבתות, דודים וילדים קטנים", היא נזכרת. "אימא שלי והאימהות ניקו שם כדי שיהיה לנו בכלל איפה לישון".
כאשר המצב החמיר, המשפחה נמלטה לכפר נידח. איכר מקומי פתח בפניהם את ביתו, אך הפחד נותר בעינו. שטרן מתארת רגע של תושייה יוצאת דופן שהציל את חייהם: "שכנה מקומית שאלה לשמי, ובאינטואיציה עניתי לה שם של ילדה רומניה. היא הייתה חכמה, המשיכה לתחקר אותי, ושאלה איך קוראים לאימי ואני עניתי 'מריה' – שם רומני נפוץ. היא האמינה לי וכך ניצלנו מהסגרה לגרמנים.
המשפחה הסתתרה במחסן מאולתר במשך שנה וחודשיים. פאני הייתה אז רק בת שלוש. אסור היה לה להוציא הגה מפיה – לא לצחוק, לא לבכות. "כל מה שהיה לי זו בובת סמרטוטים. דרכה סיפרו לי סיפורים, ניסו להחזיק אותי שפויה". עם תום המלחמה, שבו לביתם – אך מצאו אותו הרוס וריק. "לא נשאר לנו דבר".
למרות הכול, שטרן בנתה את חייה מחדש. היא למדה הנדסה, עלתה לישראל ב־1961, נישאה, הקימה משפחה ויש לה שתי בנות וארבעה נכדים. כיום, היא עומדת בראש עמותת "יש" לניצולי שואה בכפר סבא. במשך 15 שנה היא פועלת במסירות – תחילה כסגנית וכיום כיו"ר – למען רווחת הניצולים בעיר.
"בחרתי להתנדב כי גם אני עברתי. אני מבינה את הכאב, את הצורך בלחבק ולעזור", היא מספרת. "בזכות עזרה מהעירייה ומפעל המים העירוני, אנחנו מקיימים ארוחות חג לניצולים – בראש השנה, פסח – ומעניקים להם רגעים של חום ואנושיות". האירוע האחרון התקיים באולם 'נועהלה' בכפר סבא, שנפתח במיוחד עבור העמותה.
פאני שטרן מוכיחה שמכאב עמוק יכולה לצמוח נתינה גדולה. ילדה שנאסר עליה לדבר – הפכה לקול חשוב ומשפיע למען אחרים.
.עמותת יש – ילדים יתומים וניצולי שואה בישראל
העמותה הוקמה בשנת 1998, במטרה להשיג פיצוי לילדים ויתומים שורדי וניצולי השואה בישראל, להיאבק להשגת זכויותיהם המלאות, להנחלת מורשת השואה ולהנצחת זכרם של הנספים.
הודות לפעילות הנמרצת לאורך השנים השיגה העמותה הכרה בסבל הילדים בשואה ופיצוי חד פעמי קטן.
הקצבאות החודשיות לניצולי השואה הוגדלו, הקריטריונים לקבלת קצבה הורחבו גם למי ששהו במחנות ריכוז, מסתור או במחנות לעבודה, הטבות נוספות כמו דמי הבראה והנחה בארנונה ניתנו, והוגמשו תנאי הזכאות לקצבאות חודשיות.
פעילות הסניף מתמקדת בעיקר בביקורים בבתי הניצולים שאינם ניידים, עזרה וסיוע בתחום הרווחה, קשר טלפוני עם הניצולים, עזרה במיצוי זכויות ואוזן קשבת. פעילי הסניף מקיימים קשר רציף עם מחלק הרווחה בעירייה בנושאים שונים, כולל מופעי תרבות, אירועים חברתיים וטיולים. בעמותה שואפים לעזור לכמה שיותר ניצולי שואה למצות את זכויותיהם על מנת שיוכלו להזדקן בכבוד.
