היום עידית היא הבעלים של "בריאות למרחקים ארוכים", היא מדריכת כושר ומאמנת קידום בריאות מוסמכת "וינגייט". מעבר לאימוני הכושר אותם מקיימת ליחידים וקבוצות קטנות בסטודיו פרטי, היא גם עוסקת בחינוך לאורח חיים פעיל ובריא, באמצעות סדנאות, הרצאות וקורסים דיגיטליים.
היום, לאחר כמעט עשור במקצוע, היא מספרת איך התחולל השינוי אצלה ואיך השפיע על משפחתה.
עד לפני עשר שנים עבדת בהייטק, מתי התחלת לעשות את השינוי?
ממש אחרי הלידה של הבן האמצעי שלי, אבא שלי, שהיה ממש צעיר, חלה באלצהיימר. אני טיפלתי בו ועברתי איתו את כל תהליך ההתדרדרות שהיה ממש קשה, ואז התחילה לנקר בי המחשבה שאני צריכה לחיות באורח חיים בריא ולנסות למנוע את הסיוט הזה ממני ומהמשפחה שלי, וכך התחלתי לעשות את השינוי ולהכניס פעילות גופנית לחיים שלי.
התחלתי לשנות את התזונה שלי ולעשות ספורט לפני 8 שנים בערך, לא עסקתי בספורט לפני כן באופן קבוע, אבל כילדה הייתי מאוד אתלטית.
במקביל, ובעקבות כך שסבלתי מאוד ממיגרנות, ניסיתי תזונה טבעונית שמאוד עזרה לי ואימצתי את אורח החיים הזה. בתזונה שלי הקו המנחה הוא טבעוני בריא ולכן זה גם מעבר לרק טבעונות.
איזה תהליך עברת מבחינה מנטלית, ואיך המשפחה הגיבה?
בהתחלה לכולם היה קצת קשה להסתגל למצב החדש בבית, היינו צריכים ללמוד ביחד את האיזון שיתאים לכולם במסגרת ההחלטה שלי להבריא את כל התזונה בבית. אבל אני חושבת שהיום אחרי תהליך משותף של ניסוי וטעיה (וטעימה) מצאנו את הדרך שמתאימה לכולנו: לבעלי, לי ולילדים.
אני מבשלת לבני הבית כרגיל. יש בשר, יש גם מתוקים, אבל הכל אני עושה לבד. אני לא מכניסה מזון מעובד ותעשייתי בשום צורה. חומוס תוצרת בית, פסטרמה תוצרת בית, עוגות ועוגיות – ממש הכל! ככה לא נחסך מהם דבר, אין כפייה, הם חשופים לתזונה שלי ובוחרים בעצמם מה הם רוצים לאכול.
אצלי השינוי היה מאוד קל. היה לי ברור מאוד שזו ההחלטה שלי, עשיתי סוויץ׳ במוח ושם זה נגמר. לילה אחד הלכתי לישון בהחלטה שאני טבעונית ולמחרת קמתי טבעונית, ומאז הסתכלתי על האוכל בצורה שונה. אגב, לאמא הארגנטינאית שלי היה רגע של הלם, אבל היא לא הוציאה אותי מתעודת הזהות ולמדה להכין לי אוכל מעולה…
לא הייתה שאלה או פיתויים, החלטתי שאני רוצה לחיות בצורה מאוד מסוימת ובזה זה נגמר. בדיוק באותה צורה הסתכלתי גם על האימונים. אצלי זה בא מאוד בטבעיות להסתכל על השינוי הזה כדבר מאוד חיובי ומשמח, אפילו התרגשתי לחיות ככה, לרגע לא חשבתי על מה אני מפסידה או שאני מוותרת על משהו. בדיוק ההיפך, הייתי מלאה תשוקה לשינוי הזה וזה גם מה שאני מעבירה למתאמנים שלי.
ככל שעבר הזמן והעמקתי בזה כך יותר התאהבתי, ואז הגיעה ההחלטה לעשות את זה באופן מקצועי. עזבתי הכל והלכתי ללמוד בווינגייט ומאז ההייטק נשאר היסטוריה.
איזה שינויים הרגשת שקורים לך מבחינה נפשית ורוחנית בעקבות ההתעסקות במה שאת אוהבת באמצע החיים?
השינוי היה הרבה מעבר לשינוי תעסוקתי. קודם כל מבחינה אישית, זה מעיף אותך למעלה, כי ההרגשה הזו שבעצם אני יכולה לעשות הכל על ידי שינוי המחשבה שלי בלבד זה אדיר.
ההצלחה ביעדים שהצבתי לעצמי גרמו לי להציב עוד ועוד יעדים ובכל פעם יותר גבוהים. גם מבחינה הישגית שלי: בריצה, במשקולות ובטניס, גם מבחינת העסק שלי, שהתחיל מאימונים אישיים ואז סדנאות והרצאות לקבוצות יותר גדולות וכל פעם ללמוד עוד על הגילאים השונים.
היום אני כבר לקראת סיום התואר השני וכבר מפנטזת על הדוקטורט. העוצמה הפנימית הולכת וגוברת ככל שאני מתקדמת ומתפתחת.
כשאתה עוסק במה שאתה אוהב אתה קם בשמחה בבוקר. אין דיכאון של תחילת שבוע ויש רצון גדול להעביר את ה״אני מאמין שלי״ לכמה שיותר אנשים ולהוביל אותם לעשות את השינוי שהם חולמים עליו בתחום שלי. אני חושבת שהאנרגיה הטובה מדבקת וזה מה שחשוב לי להעביר הלאה.
מה שיטת העבודה שלך? איך גורמים למתאמנים לא להגיע לשחיקה ולוותר?
קשה לי לומר באיזו שיטה אני עובדת כי אני מנסה להתאים את עצמי למי שעומד מולי ולא הפוך. אבל הקו העיקרי שמנחה אותי הוא באמת להעניק להם תחושת מסוגלות עצמית. זה הדבר החשוב ביותר. רק כאשר אדם מאמין בעצמו הוא מסוגל לבצע שינוי ולכן אני משקפת להם באדיקות את ההתקדמות שלהם ומשתדלת להפוך את כל התהליך להרבה יותר קליל.
אנשים שבאים לבצע שינוי מאוד חוששים, לפעמים אפילו מדוכאים. אני מסבירה להם שזה בדיוק הפוך ובעיקר מתמקדת בכל הרווחים שלהם מהתהליך ובמחשבות חיוביות והרבה הומור. במקביל אני מבהירה להם שיהיו נקודות משבר, אבל הן לא מדכאות, ההיפך, הן הזדמנות לאימון מנטאלי וצמיחה. אף אחד עדיין לא מת ממעידה קלה בתוכנית התזונתית והאימונים שלו.
לטענתי גם אין שום צורך במוטיבציה. אני יכולה להעיד על עצמי שאף פעם בחיים לא הייתה לי מוטיבציה לשטוף כלים. בחיי שאני שונאת את זה, אבל אני עושה את זה כל יום בין פעמיים לשלוש פעמים ביום. למה? כי צריך.
גם להתאמן לא מצריך מוטיבציה. עושים את זה כי צריך. כי זה מה שטוב לנו. מה שכן צריך, זה תכנון נכון של היום והשבוע אחרת זה מתמסמס. ותתפלאו לגלות שככל שאנחנו עושים יותר דברים מתפנה לנו יותר זמן ואנחנו לומדים להיות מאוד יעילים.
