בכל שנה, כשמגיע יום ההולדת של סרן עמרי שחר ז"ל, הבית של משפחת שחר מתמלא בשקט כבד. במשך שנים היום הזה היה עבור אירית ואשר שחר יום של עצב עמוק וגעגוע שלא נרגע. "כל ימי ההולדת שלו עברו בדיכאון מוחלט", מספרת אירית. “מאז שעמרי נהרג, זה יום שפשוט קשה לעבור אותו".
אבל השנה, לראשונה מזה שנים, קרה משהו אחר. הזמר והיוצר עילי בוטנר יצר קשר עם המשפחה וביקש לערוך ערב מיוחד לזכרו של עמרי. בני משפחה, חברים קרובים ומכרים הגיעו לביתם, שרו את השירים שעמרי אהב וניסו לזכור אותו דרך החיים ולא רק דרך האובדן. “זה התחיל בדיכאון כמו תמיד”, אומרת אירית, "אבל הערב הזה פשוט הרים אותנו. שרנו, צחקנו, נזכרנו בעמרי כמו שהוא היה – מלא חיים, אוהב מוזיקה, מוקף בחברים".
“אני בוכה ושואלת את עצמי כמה זמן עוד אפשר להחזיק ככה. כמה זמן הלב שלי עוד יעמוד בזה. אבל למרות הכול, אני לא מסוגלת לוותר”
מאחורי אותו ערב מרגש מסתתר מאבק ארוך וכואב שנמשך כבר כמעט 14 שנה – המאבק להביא ילד מזרעו של עמרי.
סרן עמרי שחר ז"ל נהרג בשנת 2012 בתאונת דרכים קשה בכביש 4 במהלך שירותו הצבאי. בן 25 בלבד היה במותו. יחד עמו נהרג סגן רפאל בובליל ז"ל מרמת גן.
עמרי היה מפקד סיירת דבורה בחיל הים ונחשב לקצין מצטיין ומוערך. הוא גדל בכפר סבא, למד בבית הספר היסודי אופירה נבון, בחטיבת הביניים שז"ר ובתיכון יצחק רבין במגמת ביולוגיה. במהלך שירותו עבר גיבוש לסיירת מטכ"ל ובהמשך התגייס לקורס חובלים. לאחר שסיים את הקורס שירת כקצין משמרת בסטי"ל, פיקד על ספינות “דבורה” ו”שלדג” בבסיס חיל הים באשדוד ובהמשך אף מונה לפקד על שש ספינות בבסיס.
הציפייה המתישה והאכזבה
“עמרי תמיד היה ילד של נתינה ומנהיגות”, מספרת אמו. “הוא אהב את החיים, אהב אנשים, אהב את הים. הוא היה הכול בשבילנו".
לאחר מותו החליטו הוריו לשמר את זרעו. עם השנים, הרצון להפוך לסבא וסבתא מילדו של עמרי הפך עבורם למשמעות עמוקה של המשכיות. אלא שהדרך לשם הפכה למאבק משפטי ארוך ומתיש. "פעמיים זכינו בבית המשפט לענייני משפחה", אומרת אירית. "אבל המדינה בחרה לערער. פעמיים נלחמו בנו עד חורמה".
לדבריה, טענת המדינה היא שאין הוכחה חד-משמעית לכך שעמרי רצה ילדים גם לאחר מותו. "בפרקליטות טוענים שהם מייצגים את עמרי נגדנו – אבל מי הכיר אותו יותר מאיתנו?"
הכאב של משפחת שחר התעצם מחדש לאחר שבית המשפט אישר לאמו של יותם חיים ז"ל להביא ילד מזרעו.
"זה לא עניין של קנאה חלילה – אני שמחה בשביל כל משפחה שמקבלת את האפשרות הזאת. אבל אני רוצה להבין למה אצלנו זה אחרת. במהלך השנים האחרונות חמש משפחות נוספות קיבלו אישור דומה מבלי שהמדינה ערערה על ההחלטה. רק אותנו ממשיכים לגרור לעוד דיון ועוד משפט ועוד מאבק. אני רוצה לדעת למה מתעללים בנו".
מהי הטענה המרכזית של הפרקליטות שמערערת על החלטת בית המשפט?
"שאין לנו הוכחה שעמרי רצה שנשתמש בזרעו להבאת ילד לעולם".
מה נותן לכם את הכוח להמשיך להיאבק?
“אנחנו ממש מתוסכלים ומרגישים חוסר אונים ואפליה, זו פשוט התעללות. אין דרך אחרת לתאר את זה. המאבק הזה גובה מחיר כבד מהמשפחה".
אירית ואשר כבר בשנות ה־60 לחייהם, והם מודים שלעתים הכוחות נגמרים. "יש ימים שאני מתרסקת ונשברת. אני נשברת, בוכה, שואלת את עצמי כמה זמן עוד אפשר להחזיק ככה. כמה זמן הלב שלי עוד יעמוד בזה. אבל למרות הכול, אני לא מסוגלת לוותר. אני חייבת להמשיך להיאבק. עמרי השאיר לי משהו בעולם הזה ואני מרגישה שאין לי זכות להפסיק להילחם עליו".
מצאתם אישה שמסכימה להביא לעולם ילד מזרעו של עמרי?
"יש כבר אישה שמוכנה להליך והיא אף הופיעה עמנו בבית המשפט. היא בחורה מדהימה ולא באה ממקום של חולשה אלא ממקום של כוח. גם העובדת הסוציאלית וגם בית המשפט התרשמו ממנה מאוד".
כיצד תמשיכו להילחם?
"בימים אלה אנחנו נערכים לדיון נוסף בבית המשפט המחוזי, וגם נפגשים עם נציגי הפרקליטות. אנחנו רוצים להבין למה חזרו בהם מההבטחה שנתנו לנו".
מה זה אומר מבחינתכם לאחוז בנכד מבנכם?
"הוא כמובן לא יחליף את עמרי – אף אחד לא יכול להחליף אותו. הוא יחסר לנו עד יומנו האחרון. אבל יהיה בזה אור. תהיה בזה שמחה גדולה. ילד או ילדה של עמרי מסמלים את המשך החיים שלו".
