ישראל שמואלי, דייר בבית גיל פז, משתף אותנו בסיפור מעט שונה אודות זיכרון שיש לו עת היה סמג"ד בגדוד 931 (נחל):
"כאשר הייתי סמג"ד, החלטנו אני והמג"ד – אריה 'כושי' רצון – לנסוע ל'אנסר' שהיה מחנה של הפדאיונים שהישראלים כבשו והפכו למחנה שבויים. זה היה ליד העיירה קוניטרה, כך שלקחנו ג'יפ שלא היה ממוגן כל כך ונסענו לעבר העיירה, תוך שהחלו 'טפטופי' הפגזות. ככל שהתקרבנו לקוניטרה ההפגזות הפכו אינטנסיביות ונוראיות, וחזינו בכלי ההנדסיים שמתרחקים זה מזה, אך אלו שנפגעו עפו באוויר כאילו לא היה להם משקל.
זה היה מחזה מזוויע. לאחר מכן הגענו לפאתי העיירה קוניטרה ונכנסנו לבית שהיה שייך בדיעבד לקצין סורי. הבית היה מכובד ומהודר ומאוד התרשמנו ממנו. לאחר שיצאנו מהבית, לא שבנו לאחור, אלא נסענו אל עבר הרי השוף (הרי מול הלבנון, שם היו בתי הבראה ללבנונים ולסורים) – שם, רצינו, 2 משוגעים שהיינו, לראות את ארזי הלבנון. ואכן כך היה. חזינו בעצים המרשימים אשר מסופר שהיו גם חלק מבניין בית המקדש, בשל תמירותם והריח הטוב שהפיצו. וכך, קיבלנו רגע של פסטורליה באמצע הקרבות. חשוב לי לספר זאת לכם כי אני רוצה להביא סיפור גם מהצד ההומני, זה אשר מרים אותך מבחינה רגשית. היה חשוב לי לשתף גם בצד האנושי-חווייתי יותר".
