כפר סבא נפרדה השבוע מאחת הדמויות המזוהות במשך שנים עם העשייה הדתית והחברתית בעיר. שמעון פרץ, מי שכיהן כחבר מועצת העיר וכיו"ר ש"ס בכפר סבא והיה מוכר לרבים כאיש חסד וכמי שפעל לחיזוק מוסדות התורה בעיר, הלך לעולמו ביום ראשון. המונים הגיעו בשעות הלילה ללוותו בדרכו האחרונה. רבנים, מכרים ותושבים סיפרו על אדם שעבורו פעילות ציבורית לא הסתיימה בישיבות, בתארים או בתפקידים.
אבל מאחורי דמותו הציבורית היה גם בית, אישה ושמונה ילדים. עבור בנו, יהודה פרץ, המרואיין בימים הראשונים של האבל, הסיפור של אביו מתחיל דווקא במקום שבו הכותרות נגמרות.
"יש הבדל בין לתת לאחר לבין לבטל את עצמך בפני האחר", אומר יהודה. "זו הייתה המהות של אבא שלי".
לדבריו, אביו לא הסתפק בתרומה כספית או בעזרה נקודתית. במשך עשרות שנים הוא הכיר משפחות נזקקות בעיר באופן אישי, עקב אחר מצבן וניסה להבין מה באמת חסר בכל בית. "זה לא היה משהו אוניברסלי", הוא מסביר. "זה היה מאוד אינדיבידואלי, מאוד פרטני. ירידה לפרטים ברמה הכי אנושית שיש".
פרץ, כך מספר בנו, היה מגיע לבתים בעצמו, עם רשימות שנשמרו לאורך שנים. הוא בדק מה השתנה מאז הפעם הקודמת, מי עזב את הבית, מי הצטרף למשפחה ומה מצבה הכלכלי והאישי. הסיוע, לדבריו, לא ניתן על פי תבנית אחת. לכל משפחה היו הצרכים שלה – והוא ביקש לראות את האדם שמאחורי הבקשה.
העשייה הזו לא הסתיימה בחבילות מזון לקראת החגים. יהודה מספר על עולים חדשים שאביו דאג להם כדי שיוכלו לציין את חגי ישראל בכבוד, ועל אנשים שנקלעו למשברים אישיים ובריאותיים וזכו ממנו לליווי. לעיתים, לדבריו, מדובר היה באנשים שנזקקו לא רק לכסף אלא גם למישהו שילך איתם, יבקר אותם ויוודא שאינם נותרים לבד.
"אם חס וחלילה אנשים היו מתאשפזים, הוא היה הולך לבקר אותם. אם היה צריך לעזור להם להשתחרר או למצוא קורת גג – הוא היה שם. זה לא היה לתת את הטלפון ולהגיד 'יאללה, תתמודדו'. זאת הייתה שליחות עבורו".
ממפעל הטקסטיל למועצת העיר
שמעון פרץ הגיע לכפר סבא בשנת תשמ"ח, כבעליו של מפעל טקסטיל משגשג. בית המשפחה ברחוב נחל הדס הפך עם השנים למקום שבו התקיימו מפגשים ושיעורי תורה. הוא סייע בפתיחת מנייני שחרית בבתי הכנסת הספרדיים והיה מעורב בהרחבת הפעילות התורנית בעיר.
בהמשך התבקש להיכנס לפעילות הפוליטית של ש"ס בעיר. בתחילה סירב. לפי הסיפור המשפחתי, לקראת שנת תש"ן הגיעו לביתו בשעת לילה אריה דרעי ואלי ישי וביקשו ממנו להתלוות אליהם לירושלים, לביתו של הרב עובדיה יוסף. בעקבות המפגש קיבל עליו את התפקיד והפך ליו"ר התנועה בכפר סבא.
פעילותו בעיר
בהמשך נבחר למועצת העיר בתקופת ראש העיר יצחק ולד וכיהן גם כיו"ר המועצה הדתית. במהלך השנים היה מעורב בקידום הפעילות התורנית, בבחירת רבני שכונות ובהקמת שיעורי תורה בבתי הכנסת, בעיקר בבתי הכנסת הספרדיים. בין המיזמים המזוהים עמו היה גם מניין סליחות מרכזי בחצות הלילה, שהחל בשכונת יוספטל ובהמשך התרחב.
איזה אבא הוא היה בבית?
"וואו. קודם כול ולפני הכול – בן אדם מאוד עקרוני. יש אנשים ששומרים על האמת שלהם גם אם צריך לעמוד לבד. הוא הוכיח את זה. הוא היה 'נאה דורש, נאה מקיים'. כמו שהוא היה בחוץ, כך הוא היה בבית".
יהודה מתאר אב, חדור מטרה, אמביציוני ואסרטיבי. "המילה שלו הייתה ברזל בבית", הוא אומר, ומיד מדגיש כי לא מדובר בכוחנות. "אם הוא כבר ראה לנכון לייעץ לך, זה היה על הצד הטוב ביותר עבורך. כשאנחנו ילדים לא תמיד מבינים את זה, אבל בסופו של דבר כולנו תוצר של החינוך הזה".
שמונה ילדים גדלו בבית משפחת פרץ. היום הם כבר בעלי משפחות וחיים במקומות שונים, אבל בימי האבל הם שוב מתכנסים סביב הבית והדמות שחיברה ביניהם.
למה הכי תתגעגע?
"היה לו חיוך שמסכם כל כך הרבה. יש אנשים שצריכים חמישים אלף מילים בשביל להעביר מסר. הוא היה עושה את זה בחיוך. החיוך הזה היה מרגיע אותנו, נותן לנו שלווה".
לדבריו, בימי השבעה הוא ואחיו שומעים שוב ושוב מאותם אנשים שמגיעים לנחם על הנוכחות יוצאת הדופן של אביהם. "כולם אומרים לנו שאת הנוכחות שלו והדומיננטיות שלו אי אפשר היה לפספס".
לפני כשש שנים לקה פרץ באירוע מוחי קשה. הוא שרד, אך יכולת הדיבור שלו נפגעה – מכה משמעותית במיוחד עבור אדם שהדיבור, השכנוע והשיח עם אנשים היו חלק מרכזי בחייו. למרות זאת, בני משפחתו מספרים כי המשיך להקפיד על תפילות, מניינים ושיעורי תורה ככל שיכול. בחודשים האחרונים הידרדר מצבו והוא היה מרותק לביתו. ביום ראשון, כשהוא מוקף בבני משפחתו, הלך לעולמו.
גם עכשיו, כשהכאב טרי, בני המשפחה כבר יודעים שירצו להנציח אותו. עדיין לא ברור באיזו דרך בדיוק – תורנית, ציבורית או בשילוב בין השתיים – אך יהודה אומר כי מבחינתם ברור שמורשתו לא תיעלם עם השנים.
ויש גם מורשת משפחתית, אולי החשובה מכול.
"הוא השאיר לנו צוואה לא כתובה – להישאר מאוחדים". לדבריו, אביו היה גורם מחבר בין שמונת ילדיו, שכל אחד מהם בנה את חייו ואת משפחתו. עכשיו הם מבינים שהחיבור הזה הוא חלק מהאחריות שהותיר להם.
