יש בתים שבהם מתכוננים בימים אלה לילד אחד שעולה לכיתה א': תיק חדש, קלמר, מחברות, עפרונות והרבה התרגשות. בבית משפחת פליידר בכפר סבא, הכול מגיע הפעם בזוגות.רז וטום פליידר, תאומים בני 6, ייכנסו ב־1 בספטמבר בשערי בית הספר היסודי ברנר בכפר סבא. הם אמנם תאומים, אבל כל אחד מהם ילמד בכיתה אחרת – החלטה שמתאימה מאוד לשניים, שלדברי ההורים דומים בחיבור ביניהם אבל שונים באופי, בחוזקות ובעולם שכל אחד בונה לעצמו.
כמו שאפשר לצפות משני ילדים בני 6, הם לא ממש מתרשמים מגודל המעמד. מבחינתם, כיתה א' היא קודם כול מקום חדש שצריך לפענח: מה עושים שם, מי תהיה המורה, כמה לומדים וכמובן – מתי משחקים.
כששואלים אותם מה ההבדל בין גן לבית ספר, יש להם כבר תשובה. בבית הספר, הם מסבירים בדרכם, לומדים יותר ובגן משחקים. וכשמזכירים להם שבבית הספר מחכים להם שיעורים בחשבון ובשפה, אחד מהם פוסק ברצינות: "אני חושב שזה נכון".
אבל השאלה החשובה באמת היא מי משניהם יהיה טוב יותר בלימודים. כאן כבר מתחילה תחרות תאומים קטנה. כל אחד בוחן את השני, יש קצת התלבטות, ובסופו של דבר קשה להכריע וכל אחד מצביע על השני. נכון לעכשיו אפשר להכריז על תיקו.
ומה הכי מרגש לקראת כיתה א'? אחד מהם כבר יודע בדיוק מה הוא רוצה להשיג: "אני רוצה לקרוא ולכתוב". השני מחכה בעיקר לפגוש את החברים. לצד ההתרגשות יש גם חששות קטנים וטבעיים מהלא מוכר, אבל לשניים יש יתרון שאין לכל ילד שעולה לכיתה א': גם אם הם יהיו בכיתות נפרדות, אח תאום נמצא ממש מעבר למסדרון.
גם כשמגיעים לשאלה מה עושים אם רואים ילד שנשאר לבד ואין לו עם מי לשחק, מבחינתם התשובה פשוטה: מצרפים אותו. בלי מילים גדולות על הכלה, שייכות או ערבות הדדית – מבחינתם, אם ילד נשאר לבד, פשוט מזמינים אותו לשחק.
מאחורי שני התיקים החדשים עומדים דניאל והילה פליידר, תושבי כפר סבא מזה כ־13 שנה והורים לארבעה ילדים. השניים עצמאים ומנהלים, בין היתר, את "מדען נולד", עסק שעוסק במדע לילדים. הם מקיימים אירועים מדעיים, מייצרים ערכות מדע ומפעילים תוכנית מנויים המשלבת מדע וקסמים. בנוסף, הם מנהלים עסק נוסף בתחום ניהול ותחזוקת מבנים.
עבורם, פתיחת שנת לימודים היא כבר לא אירוע חדש, אבל השנה היא מקבלת משמעות אחרת: שני ילדים עולים יחד לכיתה א'.
איך זה לגדל תאומים, במיוחד בתקופה של יוקר מחיה, ולהעלות שני ילדים יחד לכיתה א'?
דניאל: "תאומים זה הכול כפול, ואנחנו מרגישים את זה בכל שלב. זה כמו רכבת הרים. כשהם קטנים אתה בגן פרטי, וגן פרטי כפול בתשלום. אחר כך אומרים, אוקיי, תכף מסיימים את הגן ועוברים לגן עירייה, ונושמים לרווחה. ואז פתאום מגיעים לכיתה א', ויש המון הוצאות של קניית ציוד וכו'. זו רכבת הרים של עליות וירידות. במדינת ישראל זה אתגר".
אבל גם ההתרגשות כפולה?
"ההתרגשות היא כפולה. בגלל שיש לנו ארבעה ילדים, כל שנה היא אירוע בפני עצמו. הבכורה עולה לחטיבה,האמצעית בכיתה ה', ועכשיו התאומים עולים לכיתה א'. לכל ילד יש משהו שקורה לו. אנחנו רואים את זה בתור התחלה, והתחלה תמיד מרגשת, ופה בטח שזה כפול".
אחרי הקורונה והמלחמה, איך אתם רואים את ההתמודדות של מערכת החינוך?
הילה: "היו לנו איתם עליות ומורדות. אני חושבת שדווקא בזמני חירום, במלחמה ובקורונה, הם התמודדו יפה, עם הזום, עם כל ההודעות שהם שולחים ועם ההנחיות. דווקא שם אני חושבת שהם התמודדו יפה. בשגרה יש חסרונות, ומרגישים את חוסר התקציב ואת חוסר כוח האדם במערכת החינוך".
איפה המחסור בכוח האדם מורגש יותר – בגנים או בבתי הספר?
הילה: "גם וגם. בגנים הצוות הקבוע בדרך כלל טוב ומנוסה. הקושי מורגש יותר בצוותים המתחלפים, אחר הצהריים ובצהרונים. יש צוותים שמגיעים פחות מהתחום".
עבור משפחת פליידר, השנים האחרונות היו מורכבות במיוחד גם משום ששני ההורים עצמאים. רז וטום נולדו בסוף ינואר 2020, שבועות ספורים בלבד לפני שהקורונה נכנסה לחיי כולנו. במקום חופשת לידה שגרתית, מצאו את עצמם דניאל והילה עם ארבעה ילדים בבית, שני תינוקות קטנים ועסקים שצריך להמשיך להפעיל.
דניאל: "האלופה פה באמת הצליחה לתפעל את הבית ואת העסק. אני חושב שהרגשנו מה זה להיות בקצוות, ממש להיות בנקודות קיצון במצבים כאלה. בקורונה, למשל, התאומים בדיוק נולדו. הם נולדו שנייה לפני הקורונה. הם נולדו בסוף ינואר והקורונה הגיעה במרץ".
הילה: "עבדנו במקביל עם ארבעה ילדים בבית".
דניאל מוסיף: " עם שני תינוקות, שתי ילדות קטנות ועסק, ואנחנו מתפעלים הכול מהבית. בואי נגיד שאני חושב שהמשפט המסכם הוא שאם עברנו את זה הכול קטן עלינו".
אתם שמחים שהם לא תאומים זהים?
הילה: "אני כן. ככה לכל אחד יש את הזהות שלו, את המראה שלו ואת הכיוון שלו".
דניאל: "הם שונים מאוד והם גם מאוד משלימים אחד את השני. הם כל הזמן דואגים אחד לשני. כל אחד יודע איפה המקום שלו, איפה החוזקות שלו, איפה היתרונות שלו, והם עוזרים אחד לשני. זה יתרון מאוד גדול. זה משמח אותנו שכל אחד פיתח את העצמאות, את האישיות שלו, את המקום שלו ואת הסביבה שלו".
מה אתם מאחלים לילדים שלכם לקראת שנת הלימודים החדשה?
דניאל: "אני מאחל להם שיגשימו את עצמם, שיצליחו ושתהיה להם חוויה טובה. חוויה כמה שיותר טובה מהמערכת עצמה ומהתהליך. ובסוף, מה שמאתגר יותר במערכת – שזה יהיה דווקא הדבר שיחזק אותם ויחשל אותם לא יוריד אותם. אנחנו מאמינים שיש בזה גם פן חיובי. אפשר לראות את זה גם בדרך אופטימית. אלה האיחולים שלנו, לא רק להם אלא בכלל לכל ילדי ישראל. כי להיות ילדים בעידן הזה מאתגר מאוד".
