שירת חיו

המשורר הכפר סבאי יצחק קינן, שכתב את ים השיבולים, הלך לעולמו 

אם השם של הסופר יצחק קינן לא מוכר לכם, אתם בטוח מכירים את השיר הכי מפורסם שלו "ים השיבולים", שהפך לאחד מסמלי הגבעטרון.

יצחק קינן (79), לשעבר ראש מועצת בית שאן ומחבר "ים השיבולים", נפטר ביום חמישי האחרון. יצחק, כיהן בעברו כראש מועצת בית שאן ובנה לעצמו קריירה ענפה בעולם התרבות. הוא היה סופר, פזמונאי ותסריטאי. 

לפני כשנתיים וחצי, נפגשתי עם קינן לראיון מטעם "קול הכפר- הרשת המקומית" לרגל ספרו החדש – "לרקוד עם הר געש". קינן היה אז בן 77 וסיפר בהתרגשות על ספרו החדש אותו כתב בהשראת אהבתו לריקודי עם. קינן שכבר לא היה צעיר, התקשה לדבר וסיפר על פועליו בתחום התרבות 

ועל ספרו שעוסק בבגידות בריקודי עם. כשנשאל כיצד ירצה שיזכרו אותו ענה: 

"ללא ספק כמשורר. אני לא מתגעגע לפוליטיקה ואת השירה מעולם לא עזבתי. משוררים כותבים, משוררים מתים והשירה נשארת לעולם".

קינן נולד במרוקו בשם יצחק (איז'ק) ועקנין, ועלה לישראל ב-1952 במסגרת עליית הנוער. הוא התחנך בכפר הנוער נווה הדסה ובקיבוץ תל יצחק. בצבא שירת בנח"ל, השתתף במלחמת ששת הימים, במלחמת ההתשה ובמלחמת יום כיפור. בהמשך סיים סמינר למורים בנהלל. עבד כמורה, מחנך ומנהל בית ספר בעיר בית שאן, סיים תואר ראשון בהיסטוריה וספרות עברית באוניברסיטת חיפה. את תפקידו כראש העיר בבית שאן, היל בשנת 1974-1983. ב-1984 נשלח ל כשליח "עליית הנוער" לרפת. מספר שנים לאחר מכן מונה למנכ"ל אמנות לעם עד לשנת 1992. קינן נפטר ב-14 באוקטובר בכפר סבא בגיל 79. הוא היה אב לארבעה ילדים. לזכרו, אנחנו מעלים קטעים מתוך הכתבה והסרטון.

ים השיבולים: 

"מיכאלאנג'לו היה נוהג לומר שפסל מתחבא באבן ומחכה שיגלו אותו. כך גם השיר הזה. הוא התחבא בתוך מנגינה שנתנו לי ואני מצאתי אותו". לרגל הוצאת ספרו החדש "לרקוד עם הר געש" (ספרי ניב). סיפר כי מדובר ברומן סוער במיוחד שמתאר בגידות וסטוצים בריקודי עם על רקע מלחמת לבנון. "כתבתי אותו ממוחי הפרוע, אבל זה נכתב על תחום פרוע לא פחות", אומר קינן. "אני אומר לכל בעל ששולח את אשתו לריקודי עם שהוא צריך לחשוש או שיתלווה אליה".

מה סוד הקסם של השיר?

"הוא מדבר על ארץ ישראל הישנה והטובה והרבה אנשים מתגעגעים אליה. השירים האלה לא זוכים ל'הכרה מחודשת' כפי שנהוג לחשוב בטעות, אלא שהם כל הזמן בתודעה. אם תלכי לריקודי עם תראי שהשירים האלה חיים ונושמים והם לא נעלמו לשום מקום. הגבעטרון פותחים את המופע שלהם כבר עשרות שנים עם 'ים השיבולים' וגם השיר השני שכתבתי להם 'עמק שלי' זוכה לפופולריות רבה. זה כיף לראות כמה אנשים אוהבים את השירים האלה ומכירים את כל המלים בעל פה".

קינן סיפר שהפסיק ללכת לריקודי עם, לאחר שחלה. זאת, לאחר שרקד ללא הפסקה במשך עשרות שנים. "האהבה לריקוד החלה בגיל 16 כשפגשתי נערה שלקחה אותי לרקוד. זו הייתה אהבה ממבט ראשון – בנערה ובריקוד", הוא נזכר. "פגשתי אותה במחנה קדמה אחרי שעליתי ממרוקו. מאז לא הפסקתי לרקוד. רקדתי ריקודי עם ובלהקות מקצועיות". 

רצית לעלות לארץ לבד או שקיווית שהוריך יצטרפו?

"למען האמת לא היה לי שום רצון שהם יעשו עלייה. שמחתי שהשארתי מאחור את המשפחה, ובעיקר את אבי שהיה מכה אותנו בלי סוף. כאן בארץ פתחנו חיים חדשים והם היו מלאי עניין מהרגע הראשון. למדתי בכפר הנוער נווה הדסה ובקיבוץ תל יצחק. בצבא הייתי בנח"ל והשתתפתי בשלוש מלחמות – ששת הימים, ההתשה ויום כיפור. 

ב-1974 נבחר לכהן כראש המועצה של בית שאן מטעם מפלגת העבודה וכיהן בתפקידו שתי קדנציות, עד לשנת 1983."הימים האלה היו ימים יפים. אמנם היה לי עימות בלתי פוסק עם דוד לוי והחבורה שלו, אבל זה היה תפקיד מלא בעשייה. אין תפקיד משמעותי כמו ראש עירייה".

כשנשאל מה הוא חושב על מה שקרה עם יהודה בן חמו ענה: "אני לא שופט, אבל אני יכול להגיד מניסיוני שבתפקיד של ראש עירייה יש הרבה מאוד פיתויים. גם אותי ניסו לפתות, כבר ביום הראשון שנכנסתי לתפקיד, אבל למזלי עמדתי בפיתוי כי מעולם לא הרגשתי שחסר לי כסף בחיי, זה לא מה שהנחה אותי".

בין ספריו של קינן שראו אור: "ילד מן המדבר", "אגוז", "נחש הפלא ממראכש" ו"מבט ראשון על אהבה". בסלון ביתו יש שיר מרגש שכתבה בתו שירה אורן -קינן: "אבא שלי משורר. כל היום הוא כותב וכותב. 

יש לו ערמות של מלים, 

מונחות בשורות על דפים לבנים. 

המחשב שלו עמוס בקבצים. 

לעתים אין אפילו נקודה. 

רק שורה אחת ארוכה של מלים ומשפטים 

שממוחו הקודח נשפכים".

כתבות קשורות

כתבות קשורות

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן