יוסי פיין, הוד מושונוב ודורון רפאלי על בימת הבאבי בר במופע סוחף

כדי לשמוע את יוסי פיין, דורון רפאלי והוד מושונוב מנגנים יחד, הקהל בהוד השרון לא יצטרך הפעם לנסוע לתל אביב. שלושת המוזיקאים יגיעו ביום שלישי, 20 באוקטובר, לבאבי בר בעיר, למופע שיחבר בין קטעים משנות השבעים לבין ההשפעות, הרעיונות וההפתעות שהם מביאים איתם היום לבמה.

עבור פיין, המקום שבו מתקיימת ההופעה הוא חלק מהסיפור: מועדון קטן, קרוב לקהל, שמאפשר למוזיקה להגיע גם אל מי שמעדיפים לבלות ליד הבית.

בשיחה לקראת המופע נפגשנו עם יוסי פיין, המוכר בין היתר מהסדרה "זהב שחור" בכאן 11 וכאחד מחלוצי מוזיקת הראפ והפאנק בישראל. פיין מסביר מדוע הוא שמח להופיע בבאבי בר, מדבר על החשיבות של במות מקומיות, על הצליל שמגיע ישירות מהבמה ועל תחושת השחרור שמאפשר חלל קטן.

לא רק תל אביב: המוזיקה מגיעה גם לשרון

איך הגעתם לבאבי בר? בכל זאת, אתם מוזיקאים מוכרים שמופיעים בארץ ובעולם.

"מבחינתי העיקר זה שהמוזיקה תגיע לכל מיני מקומות. זה לא חוכמה לנגן אותה כל הזמן רק בערים הגדולות, בתל אביב. אפילו אני, בתור קהל, כשמישהו מופיע בתל אביב, הרבה פעמים אני לא רוצה להגיע. אני גר ברמת השרון וההגעה כרוכה בלמצוא חניה ובפקקים – דבר שמעכיר את ההנאה".

את ההתלבטות הזאת הוא מכיר מהצד של מי שרוצה לצאת לשמוע הופעה. לצד הרצון לפגוש מוזיקה חיה יש גם נסיעה, עומסי תנועה וחיפוש חניה. מועדון כמו הבאבי בר מאפשר לתושבי האזור לבחור בערב מוזיקלי בלי שכל אלה יהפכו לחלק מרכזי מהיציאה.

"זה כיף פתאום להגיע ולגלות שיש עוד מקומות עם אחלה קהל, שלא יכול תמיד להגיע לתל אביב", הוא אומר. "אנשים אולי פעם גרו בתל אביב, אבל הקימו משפחות ועוברים לכל הערים האחרות".

פיין מתאר מפגש שבו גם האמנים עושים את הדרך אל המאזינים. הקהל מגיע למועדון בעיר שלו, והמוזיקאים מגיעים להופיע בפניו. מבחינתו, ככל שיהיו יותר מקומות שיאפשרו זאת, כך ייפתחו אפשרויות נוספות למפגשים כאלה.

"אם היו יותר מועדונים כאלה ביותר ערים, אני חושב שאנחנו לפחות היינו מגיעים ליותר מקומות. חשוב להגיע לכמה שיותר מקומות. הוד השרון זה אחלה מקום, וזה גם כיף נורא לגלות שיש מקומות כאלה בארץ ובעוד מקומות. זה מרענן".

את החוויה הזאת הוא מכיר גם ממועדונים בארצות הברית ובאירופה, שבהם ראה מוזיקאים מוכרים מנגנים בחללים קטנים, וגם הופיע בעצמו. הוא מדבר על ההנאה שבמפגש הקרוב עם הנגנים ועל הזיכרון שנשאר אחרי שרואים מוזיקאי במועדון מצומצם. גם לבמה גדולה יש יתרונות, הוא אומר, אך במקום קטן נוצר חיבור אחר.

שלושה מוזיקאים, במה אחת והרבה גרוב

שלושת המוזיקאים, שחולקים אהבה לקטעי ג'אז, רוק ופאנק, בעיקר משנות השבעים, יעלו בפעם השנייה על במת הבאבי בר.

פיין מספר בהתלהבות על שנות השבעים, עשור שבו סגנונות מוזיקליים נפגשו והשפיעו זה על זה. מבחינתו, זו הייתה תקופה של התפתחות מוזיקלית רחבה, שההשראה ממנה ממשיכה ללוות את הנגינה שלהם.

"היה העניין הזה שהג'אז השתלב עם רוק ועם פאנק וכל מיני דברים כאלה, וזה נתן לכולנו השראה. אנחנו לא משחזרים את הקטעים אחד לאחד, אלא מביאים את זה גם לחיים שלנו כיום. למשל – פתאום נכנס לי לראש לנגן את זה בצורה מרוקאית, או בצורה של חפלה".

האהבה למוזיקה הזאת משותפת לשלושתם, גם אם גדלו בתקופות שונות. פיין מזכיר שגם מושונוב, הצעיר ממנו ומרפאלי, הושפע ממנה.

חלק מהקטעים עשויים להיות מוכרים גם למאזינים שאינם יודעים את שמותיהם. לדבריו, כמה מהם שימשו כאותות פתיחה לתוכניות רדיו ונכנסו כך לזיכרון של קהל רחב.

על הבמה בבאבי בר הם יקבלו חיים נוספים. השלושה מגיעים עם היכרות עמוקה עם החומר, ומשאירים מקום למה שכל אחד מהם מביא לנגינה כיום. אצל פיין, למשל, קטע מוכר יכול לשנות כיוון ולקבל השפעה מרוקאית או תחושה של חפלה.

חברות שהתחילה בניו יורק וממשיכה על הבמה

כיצד נולד החיבור בין שלושתכם?

"את דורון רפאלי אני מכיר המון שנים. הכרתי אותו בניו יורק, כשהוא למד אצל המורה שלו, ואני הייתי מנגן עם המורה שלו הרבה, בכל מיני הרכבים. בהמשך נפגשנו שוב בארץ והתחלנו לנגן יחד".

דרך רפאלי הכיר פיין גם את מושונוב, שהוצג בפניו כקלידן צעיר ומוכשר. ההיכרות הפכה לחברות, והחברות ממשיכה להוביל למפגשים מוזיקליים בכל פעם שמתאפשר להם.

"כל פעם שהוד מגיע לארץ, אנחנו אומרים: יאללה, בואו ננגן ביחד. יש בינינו חיבור. אנחנו פשוט נפגשים ממש שעה לפני ההופעה, מחליטים איזה קטעים אנחנו עושים, כי אנחנו מכירים את זה, ומפתיעים אחד את השני בצורת הנגינה. את כל הטוב הזה יהיה אפשר לראות ולשמוע בבאבי בר במופע אינטימי ושמח".